ביקורתיות

שלום, יש לי תכונה כזו, שאני אחת שלא שומרת בבטן את מה שאני חושבת על אחרים ועל כל העולם, ואין לי יותר מדי חברה בחיי, וגם אם יש אני לא מרגישה נוח לספר להם דברים כאלה, ולכן אני מפנה את הכל לבעלי, וזה כולל ביקורת על המישפחה שלו, שלפעמים אני לא אוהבת איך שהם מדברים או מתנהגים אליי או אל אחרים, על העבודה, שאנשים אצלנו שחוקים ונמאס מכולם, על זה שהעידן החדש והטכנולוגיה לא מובילה למקום טוב, אלא להרס עצמי ועוד ועוד.... מה שקורה הוא שנראה לי שלבעלי לא כיף עם זה תמיד, למשל מה שקשור למישפחה שלו, הוא אומר שאני מגזימה או שאני צריכה להתרגל, והרבה פעמים קשה לי להתרגל לדברים לא טובים (ויש הרבה כאלה בעולם, בחברה) ואז לפעמים אנחנו רבים, כי אני מתעקשת שגם הוא יודה כי הדברים לא בסדר, אבל מה לעשות הוא מתמודד עם הדברים אחרת ממני, ומצד אחד זה טוב, אבל יש מן התנגשות כזו לפעמים, בגלל הניגודים שלנו. מה אתם אומרים? כל הזמן אני רואה את הדברים הלא טובים או הלקויים שבכל עניין, כמו למשל היום היה לי תור לרופאה, והמתנתי הרבה זמן, וכאשר נכנסתי, שמעתי אותה ממלמלת מול המחשב ומקלידה, ואמרת אוי מה אני מקלידה, ואז אתם מבינים שהחיים שלנו כיום תלויים במחשבים, ואני כבר מפתחת סרט בראש, שהינה היא תטעה כמו פעם, שהיא גילתה שיש לי בעייה בבלוטות, ונתנה לי כבר כדורים, ואז גילתה בבדיקה נוספת שאין לי כלום (למזלי לא לקחתי את הכדורים, בגלל שלא סמכתי על זה), אבל הנה דוגמא לכל מה שכתבתי, ולמי אני מספרת למי אם לא לבעלי, נו מה אעשה? ד.א. היא נתנה לי לעשות בדיקות דם, אבל לא אמרה האם לצום או לא, למה היא אף פעם לא אומרת (כמובן שאני השארתי לה הודעה במשיבון (משהו חדש מהיו) שתתן לי תשובה. תתייחסו...

טלטל שלום מעניין מה תהיה הבוקרת כלפי מכל מקום אם את רוצה לשנות את זה (אם צריך) את יכולה להעזר בטפול בהצלחה עמי