לדפנה

הי דפנה, כמו שאני לא לבד כעת, אני נשואה ויש לי פינה חמה, ואני מקווה שיהיה גם ילד (בע"ה) בקרוב, אז גם לך יהיו חברים, וגם את תסתדרי, אני לא מכירה אנשים שאין להם חברה, וכל חייהם נשארו לבד. היו לי פעמים הרבה מחשבות על העבר הלא טוב שלי בחברה, והייתי נושאת אותן עימי, אך עם הזמן עוברים כל כך הרבה דברים בחיים, תיכון, צבא, טיול בחו"ל , כך שאי אפשר להיתקע עם הרגשה אחת כל הזמן, תמיד משהו מסיח את הדעת. תמיד הייתי שקטה, ולא מתבלטת, אך היו לי הרבה מצבים בחיים, שפתאום שמו לב אליי, פתאום הייתי זוהרת ליד אנשים, בחטיבה ובתיכון, וזה היה כיף לדעת/לגלות שגם כאשר אתה לא מתבלט, מתרברב או מרבה בדיבורים, אז שמים לב אליך ומעריכים או אוהבים את מה שיש בך. אז הנה יש לך סיבה להיות אופטימית. אני כותבת ונזכרת, וזה כזה כיף לפעמים... האמת שהבעייה שלי היא שלא הצלחתי לשמור אף פעם על קשר, כי כנראה לא הראיתי נכונות, או שלא היה נראה שאני מעוניינת, אז אולי כדאי לנסות להרגיש מה את רוצה, ולא להרגיש מה את לא אוהבת או רוצה. אני מתכוונת שתמיד תחשבי על הדברים טובים שאת רוצה לעצמך, ותצחקי, גם קצת לעצמך, אפילו בקול , זה עושה הרגשה מאוד טובה, ברצינות. אני ניסיתי וזה דווקא נחמד. ד.א את יודעת שמחקרים הוכיחו שצחוק מאוד בריא, אז מה תחשבי על דברים מצחיקים, ויש בחיים הרבה כאלה. כאשר תהיי בצבא, אף אחד לא ידע איך הסתדרת בחברה, כיוון שזו תהיה חברה חדשה, וילמדו להכיר אותך כמו שאת, ואולי בגלל זה תנסי לישם חלק מהדברים שאמרתי לך, ובכך תצרי לך דימוי עצמי (תדמית)חדש בעיני החברה. לגבי בסיס קרוב או רחוק, זה כבר תלוי בך, האם את קשורה לבית, למישפחה, האם את מעדיפה התנסויות יותר מרתקות ומעניינות או שאת מעוניינת להיות קרוב למישפחה ולאזור שלך, ולתת לעצמך זמן גם מעבר לצבא (אחה"צ/ערב). את יודעת יש אצלי למשל את עניין הביקורתיות, כלפי עצמי וכלפי החברה, וזה למשל משהו שהורס לי קצת, אבל קשה להימנע לפעמים מדברים... למרות שאני חושבת על החברה, אז זה היה משעמם אם כולם היו אותו הדבר, נכון? אז כל אחד והטיפוס שלו: אחד שקט, אחד צווחני, אחד מתרברב, אחד ביקורתי, ואחד רכלן, ועוד ועוד... ומכל אלה מורכבת החברה שלנו, וגם אנחנו, אני ואת חלק מהחברה הגדולה הזו, אז תחייכי עכשיו, נו את מחייכת?! ושיהיה בהצלחה, מחזיקה לך אצבעות מתוקה. את יכולה להמשיך לכתוב, אני פה.

יולי היי מה שלומך?: אצלי ככה כהה, מקווה לטוב. יולי קראתי את מכתבך .בטראומות של העבר שלי כן בוודאי רודף אחריי הפחד מלדבר מלחשוב שאני לא בסדר או הפחד שהיא יותר טובה ואני ילדותית וזה לא נראה לי. המנודה שהייתי חסרת חברה בודדה תמיד, יוליי קשה לי לתאר בא לי להזיל דמעה שכול כך כואבת כאשר אני נזכרת!! אני חודש לפני גיוס ומפחדת, מפחדת מהטראומות של העבר שזה ימשיך, הריי עברתי תיכון וגם שם לא היה ממש שיפור, שמה בכלל הייתי מוזרה לחלוטין כול כך פחדתיי מדחייה מהעבר שלא הייתי מדברת באה לשיעור והולכת בקושי ידעו אייך קוראים לי. אז התיכון השיני מחוף מיזה שהייתי קרירה לאנשים סנובית לבד וסגורה זהוווו, אז זה לא ממש מראה ששם לא הסתדרתי בחברה חדשה? נכון כי אני כלל לא ניסיתי לגשת ....??? אבל הפחדדדדדדדדדדדדדדדד רודףףףףףףףףף