סיוטים לתינוק ?

שלום, לפני שנתיים נולד לי תינוק חולה מאד שנפטר אחרי כ-3 שבועות. בשעה טובה ולאחר הריון לחוץ במיוחד נולד תינוק חדש, בריא ומקסים. במהלך ההריון השני הייתי במצב נפשי מאד קשה, סיוטי לילה, מצבי רוח משתנים, התקפי בכי. אני מניחה שכל זה היה צפוי. התינוק החדש הוא ילד מקסים ביותר - רגוע ושקט, חייכני ומתוק. יש לי שתי שאלות: 1. לפעמים, בלילה, כאשר הוא ישן, הילד מתחיל לבכות מתוך שינה ונרגע כאשר הוא מרגיש יד על הבטן או על הפנים וחוזר לישון טוב. האם אלה סיוטים ? אם כן - למה ? אני כל כך מפחדת שזה ממני ! 2. אני רוצה לספר לו על אחיו הגדול. מתי, כלומר באיזה גיל אני יכולה לספר לו כזה דבר ? איך ? הטראומה היא חלק מהחיים שלי. כבר לא חלק גדול, אבל כזה שאני בטוחה שישפיע על החלטות שאני אקבל בעת גידולו של הילד הבריא. אני חוששת "לדפוק" אותו עם דאגנות יתר, ואולי אם הוא ידע אז הוא יבין. מצד שני, אני לא רוצה שהוא יחשוב שהוא פיצוי או משהו טפשי כזה. אני גם לא רוצה שהוא יזרוק לי את זה בפרצוף באיזו מריבה (וכאלה בטוח יהיו .. ). בקיצור, מה מתי ואיך מספרים כזה סיפור ? תודה על העצות, סיון

סיון שלום. ראשית, ברכות חמות להולדת בנך. לגבי שאלתך השניה אני לא כל כך בטוחה מה נכון לעשות, ולכן אתייחס לחלק הראשון של מכתבך. ממה שידוע לי לתינוקות בגילאים האלה (חצי שנה עד שנתיים בערך) בהחלט יכולים להיות סיוטים, וזה לא בהכרח קשור אליך. תינוקות חולמים חלומות מגיל הכי צעיר וישנה תקופה שבה הם עלולים לבכות מתוך שינה, להתעורר או לפחד ללכת לישון, גם עקב פחד מהחושך. בדרך כלל השלב הזה עובר במשך הזמן וזה נהדר שאת יכולה להיות ליד ילדך, ללטף ולהרגיע. הרבה הצלחה ונחת!

לסטודנית, האם האימא לא יכולה להעביר (שלא במודע) את החרדות שלה לתינוק? עדי

סיון שלום אני מסכים עם מה שנאמר בהודעה הקודמת. תינוקות מתעוררים פעמים רבות בבכי קשה בלי כל סיבה מובנת. זה מטריד מאוד ומעורר שאלות אצל ההורה הנבוך, אבל לא תמיד יש לכך תשובה. מניסיוני האישי כהורה אני חושב שהבכי הוא פעמים רבות ביטוי לבלבול שקורה בלילה בעת ההתעוררות שקשה במיוחד אצל תינוק קטן שזהותו עדיין מעורפלת. זו בוודאי חוויה לא נעימה עבורו, אבל עם הזמן הוא ילמד להרגיע את עצמו. חשוב לכן לא לקפוץ מייד באמצע הלילה אלא לתת זמן מה לא ארוך מידי לפני שניגשים אליו. ישנו ספר מעניין של ד"ר אבי שדה על שינת תינוקות ואולי תרצי לקרוא אותו. בכל מקרה, הייתי רוצה לומר לך שאל תקחי את זה על עצמך, אבל אני מתאר לעצמי שאת נמצאת במצב לחץ תמידי ברמה כזו או אחרת לאור הטרגדיה שקרתה. אינני יודע אם היית במסגרת טיפולית כלשהי, אבל במידה ולא יתכן וכדאי שתעברי תהליך כלשהו שיאפשר להוריד את רמות החרדה. לגבי מתי לספר לו, יש עוד הרבה זמן, כנראה כמה שנים, כך שהייתי מוריד את הנושא מסדר היום. מזל טוב ושהחיים יחייכו אליך ד"ר אורן קפלן

טוב, תודה על העזרה, אגב, ניסיתי טיפול. הלכתי לפסיכולוג שבמשך 5 מפגשים (300 ש"ח ל-50 דקות) ישב והמהם. הרגשתי מטופשת ללכת ולדבר בלי לקבל פידבק. אז עזבתי אותו ונכנסתי להריון. יותר טרפיוטי לדעתי. לא נראה לי שאני אחזור לשיחות כאלה, למרות שאני יודעת שיש לי בעיות. מאז שילדתי מפלס החרדה אצלי ירד מאד, אבל לפעמים אני עדיין מוטרדת מזה.

סיון שלום צר לי לשמוע שהטיפול אליו פנית לא היה יעיל. אין זה אומר שבזה תם העניין. אין לי ספק שישנם אנשי מקצוע שכן יכולים לעזור לך. לאור מה שתארת נשמע שאת זקוקה לכלים נוספים כדי להוריד את רמת החרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן