החיים שלי.....
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום לכם!! אני שמחה שאפשר לפנות בשם בדוי אליכם כדי לספר את הבעיה שלי בתקווה שאוכל לקבל מעט כדי לתקן את מה שלא הצלחתי עד היום. אני בת30 נשואה מזה 15 שנים. יש לי 2 ילדים. בעלי גדל במשפחה הרוסה והיה ילד מוכה שנים. בשלב מסויים עבר לגור אצל דודתו. נישואינו היו אהבה אחת גדולה למרות ההתנגדות של הורי. קשה לי אם בעלי שכן הוא רב איתי כל הזמן המשפחה שלו לא תומכת בנו ואין לנו קשר איתם בכלל יש לציין שלנו יש דירה והתקדמנו יפה משך שנות נישואינו. בעלי אדם שכמעט כל מילה שיוצאת מפיו היא קללה. כיום הילדים קטנים ואני פוחדת שהילדים ילמדו ממנו לקלל למרות שאני אומרת להם כל הזמן שלאבא אין תקנה אותו צריך רק ללמד אסור ללמוד ממנו. בעיה נוספת שהיא לא מסכים איתי אף פעם בחינוך הילדים. הוא בעצמו לא קיבל חינוך כמו שצריך ואני גדלתי בבית אם חינוך למופת. אם אני אומרת לילד לא היא חייב להגיד כן. אני מרגישה שאין לו הערכה גם כלפי כל מה שאני עושה בשבילו הוא אף פעם לא מאושר. אני אישה של בית לא מסתובבת אם חברות לא הולכת לחברות לשתות קפה אני למען הילדים ותו לא! לבית ולבעל.הוא מנסה הרבה פעמים לעזור לי וכיף לי אבל תיכף לאחר מכן באה האלימות המילולית. חשבתי הרבה פעמים על גירושין. אבל אני פוחדת אינני יודעת כיצד אוכל להסתדר לבד ויש לי ילדה חולה. חשבתי לפנות ליועץ לעניני נישואין אבל הוא לא מסכים. אינני רוצה לפרק את המסגרת המשפחתית שלנו אבל אני כבר באמת מבובלבת. אנא מכם יעצו לי מה לעשות. האלמונית המבובלת
לאלמונית, לדעתי אין לך מה לעשות איתו בבית כי אני מאוד מפחדת שיום אחד זה יעבור למכות. לפחות נסי לפנות לגורמי רווחה. ככל שתעשי את זה יותר מהר, ככה יותר טוב. עדי
שלום!! בהמשך למכתבי אשמח לקבל ייעוץ מעובדת הסוציאלית טלי פרידמן. תודה.
לאלמונית המבולבלת שלום רב, נראה שלמרות הציפיות שיהיו לכם חיי נישואין בסגנון של "אושר ועושר", זה לא תמיד עובד במציאות. הילדות הקשה של בעלך, ייתכן ומשפיעה על התנהגותו כיום (סביר להניח שיש בזה חלקים מהעבר), וזה לא לגמרי קשור אליך ואל התנהגותך. נראה לי שהחלק הקשה הוא המסרים השונים שאתם מעבירים לילדים, וכפי שאת מבולבלת אני מאמינה שברגעים מסויימים כך גם הילדים. אני מבינה שרעיון הגירושין "מתבשל" אצלך תקופת מה, בעיקר לאור סירובו של בעלך ללכת לייעוץ זוגי. בכל אופן, לפני ההחלטה על "פירוק החבילה" אני הייתי ממליצה לך לדבר עם בעלך ולנסות לשכנעו להגיע לפגישות של ייעוץ זוגי, ואולי אף להעמיד זאת כתנאי להמשך הנישואין. אם את חוששת מתגובתו ואינך יודעת מה לעשות וכיצד לעשות זאת, הייתי ממליצה לך לפנות לבד למטפל/ת זוגי ולהתייעץ עימו, להיפגש, ולקבל תמיכה והדרכה מה ואיך ניתן לעשות כדי לשפר את מצבך. בהצלחה, טלי פרידמן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
