הגדרת הדכאון

שלום, האם זה נכון שהדכאון מוגדר כמחלה רק בעגה הפסיכיאטרית? הרי במקור, ה - DSM נכתב על-ידי פסיכיאטרים ונועד לפסיכיאטרים, לא? מצד שני, כיצד אמור פסיכולוג להתייחס לדכאון? כאל "סתם" מצב מתמשך של חוסר איזון? מה בעצם ההבדל בין הגדרות פסיכולגיות לפסיכיאטריות (מלבד נושא הטיפול התרופתי)? אודה לכם על תשובה מפורטת, ענת.

ענת שלום ראשית לא חייב להיות הבדל בהגדרה שנותן פסיכולוג ופסיכיאטר לבעיה. לדיכאון קליני יש סידרה של מאפיינים ובמידה והם מתקיימים האדם מוגדר כסובל מדיכאון ואזי הטיפול בו מותאם להגדרה זו. הדבר כולל הן טיפול בשיחות ופעמים רבות טיפול תרופתי אופייני. יש להדגיש עם זאת, שדיכאון יכול לבוא לביטוי בצורות רבות, ולמעשה כל אדם שונה מחברו בעיקר באופן המחשבות וההתנהגויות סביב הבעיה. האם זו מחלה "פורמלית" או לא? זו סוגיה מורכבת לגבי בעיות נפשיות רבות. רבים מתייחסים לדיכאון כאל מחלה מאחר ומדובר בתופעה שיש לה התחלה, יש לה סיום, ובאמצע טיפול אופייני. אני לא משוכנע שההגדרה חשובה כל כך. דיכאון הפך גם למילה פופולרית בציבור הרחב למצב של עצב ודכדוך, ולכן יש להיזהר כפליים בהגדרות הבעיה. חשוב להבין האם מדובר אכן בדיכאון קליני. נהוג גם לחלק מצבי דיכאון לשניים, כאלו הנובעים ממאורעות חיצוניים אובייקטיביים, לדוגמא, מוות של אדם קרוב, גירושין וכדומה, לעומת דיכאון "פנימי" שלא נובע ממקור חיצוני ברור. המקרים מהסוג השני יותר מזכירים "מחלה" והטיפול התרופתי בהם נפוץ מאוד. בברכה ד"ר אורן קפלן