אחי

לרופא שלום , אספר לך בקצרה היות וזה סיפור ארוך מאוד . אחי עבר מס' טראומות : לקיחה באמבולנס בכפיה , שהות בכפיה במח' פתוחה בבי"ח - כאשר כל זאת ארע לפני כשנה . עד עתה אין הוא שוכח את מה שעבר ואוגר את הכעס ובכל מצב של התפרצות הוא נזכר בכך והתחושה בבית היא כשל תחושה של נקם מצדו על העוול שעשו לו . הוא בתחילה היה מטופל אצל פסיכיאטרית של קופ"ח אשר קבעה כי הוא סובל מחרדה עקב הטראומות הנ"ל והזכרון הכואב ונתנה לו סרוקסט אך לאחר כשבועיים עקב תלונות שלו על תופעות לוואי החליפה לו לציפראמיל (תדירות הביקורים אצלה נמוכים מאוד ). מאותו זמן שבו החל לקחת ציפראמיל חשנו כי אין שיפור במצבו והוא החל לקבוע מין מערכת של חוקים חדשים בבית : אם הוא עובר במסדרון אסור לעבור יחד איתו , יש לשמור על מרחק מסוים בעמידה לידו ואם לא ממלאים את החוקים האלו אז הוא מאיים לשבור דברים או מלכלך את הקירות ( זהו בית חדש ) , הוא מרבה להתקלח במקרים שלאחר עצבים וכעסים ( טוען כי חם לו ) . לאחרונה התחלנו טיפול פרטי כאשר גם הרופא הפרטי אישר כי זוהי חרדה גבוהה וזו הדרך שלו להתמודד עם מצבים בהם החרדה עולה , מין מנגנון הגנה שכזה . במהלך החגים המצב נהיה בלתי נסבל עד שאחד האחים בבית פשוט היה לו נמאס מהכללים של אחי והתחיל להגיב בחזרה ולומר לו שהוא צריך טיפול ואשפוז ומילים אלו רק החריפו את המצב וזה הגיע אך למריבה פיזית בין כולם . בפגישה האחרונה שהייתה לנו עם הרופא הוא החליט לתת לו זיפרקסיה במינון של 0.5 מ"ג לטיפול באובססיות שלו וכן פבוקסיל בתחילה במינון של 100 מ"ג ( אחי מסרב בתוקף לסרוקסט ) . שאלתי היא האם אלו תרופות שמתאימות לו ויכולות להועיל לו - אני פשוט מפחדת שאנו לא עושים את הצעד הנכון .. ברצוני לציין כי זהו נער מחונן ומצטיין בבית ספרו ומסתדר עם החברים לכיתה . כל זה קורה בעיקר כשהוא בבית , בקרבת המשפחה . תודה על התייחסות מהירה וכנה וחג שמח . האחות המודאגת ...

אופיר