פסיכולוג לסכיזופרניה

לכל צוות המטפלים! אני הולך ליכתוב דף ארוך מאוד, מאוד מציקים לי הרבה דברים שקשורים אחד בשני, וכתבתי אותם במשך המון ימים, מקווה שתיסלחו לי שזה ארוך. אני רוצה שפסיכולוג יעזור לי אך אני לא מקבל כזה. הבנתי בעצמי כי לדעת מטפלי לא מתאים פסיכולוג למי שיש סכיזופרניה. אני צריך להבין את עברי לימצוא מנגנוני היתמודדות והגנה טובים יתר כדי שאוכל לתפקד, אך מטפלי הורידו לי את ביטחוני, כי לא הבינו את אישיותי עברי ובעיותיי האמיתיות. לכן הם לא טיפלו בי נכון ויעיל הישפילו אותי(מטפליי לא פסיכולוגים)והם לא מודעים לכך ,לכן הם לא מעריכים אותי, ואני כבר לא הערכתי את עצמי ביגללם וחשבתי שאני לא בסדר, עד שהבנתי את חשיבתם וזה לא יכול להימשך ככה . אני לא מסוגל ללכת לשום מיסגרת כבר שלושה שבועות לא יצאתי מהבית, ואין לי חשק לעשות כלום ביגלל הכעס על העובדת סוציאלית והאם בית של הדיור המוגן, אובחנתי כסכיזופרניה(ניגמלתי מהסימפטומים של הOCD) ואני רוצה לדעת לאיזה כיוון ולאיזה מטפל ללכת, אין לנו כסף לפסיכולוגית פרטית ובילעדי פסיכולוגית אני מרגיש אבוד. אני לוקח 150 מג אפקסור ו 5 מג ריספרדל. הסימפטומים של הסכיזופרניה לפי מאמרים שקראתי שיש לי הם: +איבוד עניין בקשרים חברתיים וביכלל בעולם(אך מצד שני אני מאוד מעוניין בקשרים חברתיים)+חוסר הנאה ושימחת חיים+דיבור עצור מעורפל ושתיקות ארוכות וממושכות וקשה להגיד משהו חדש(ביגלל ריכוז תפיסה ובעיה שקשורה לערך עצמי שזה שליטה בשיחה)(למרות שעם אימי זה לא כך)+קשה לסנן ולעבד בצורה יעילה את הגירויים המציפים בעיקבות מצבי דחק+קשה לעקוב ולהיתרכז בנאמר או בחומר לקריאה או כל גירוי חיצוני, ליקויים בקשב ובריכוז סף רגישות גבוה לגירויים, ליפעמים קשה להבין וליתפוס היתנהגויות של אנשים,ולא שם לב לפרטים שאחרים שמים לב אליהם(הרבה דברים קשים שמטרידים אותי)(פעם הייתי עסוק בOCDוהטקסים שלגמרי הוציאו אותי מריכוז)+מתחיל דברים ומפסיק באמצע(ביגלל קשיים חברתיים שבדרך כלל לא קשורים בסכיזופרניה)+ קראתי ליפני כמה זמן את הדברים הבאים "תמיד תהיה בילתי מתאימה פסיכותרפיה אשר מטרתה להבין מניעים תת הכרתיים""סכיזופרניה אינה ניגרמת על ידי הורות גרועה""לא קיימת עדות שלחצים במישפחה גורמים למחלה". זה לא נכון אני בבית חולים הייתי עייף מלחץ מישפחתי, היה לי קשה שם להיתמודד עם לחץ של חוסר ביטחון שקשור ללחץ מישפחתי כבד ביותר שנימשך מגיל0 עד גיל 15, יותר נכון היתעללות קשה ביותר שלא אספר כאן עליה, ומהלחץ של החוסר ביטחון יותר נכון ערך עצמי ירוד בעיקבות האישפוז הידרדרתי ונתתי לעצמי להידרדר לטקסיםOCD ונפלתי לתהום ולסכיזופרניה. אז יש קשר לבית ולכל פרט ופרט אפשר לימצוא סיבות בעבר כתוב אפילו שמצבי לחץ יכולים ליגרום לסכיזופרניה, חוץ מזה יש לי בעיות שלא קשורות לסכיזופרניה שמקורם בטוח בעבר. ואני חושב שיש מקום לאבחן שוב את בעיותי ולדווח לי על כך. אני מרגיש שאף מטפל לא נותן לי כבוד אמיתי כי אני מרגיש מושפל מהם ולא מיתייחסים למי שאני אפילו הקבוצות שלהם, אני מרגיש שמעליבים את האינטיליגנציה שלי אך אני ישר מקבל ערך נמוך ואפילו לרמה שלהם אני לא מגיע אך עם אימי אני מגיע לרמה הרבה יותר גבוהה. אין לי את הסימפטומים שלהם כמו שמיעת קולות והשיחות בקבוצה לא יעילות ולא וממוקדות בדברים עמוקים, אני חושב שאני מסוגל להפיק מעצמי הרבה יותר מהם מבחינת היתמודדות חכמה ומודעות, הבעיה שאף אחד לא רואה זאת ואני מרגיש מושפל ולא מיתחבר אליהם ולסימפטומים שלהם. אני לא רוצה מאף אחד תמיכה להיותי סכיזופרן אלא תמיכה לחוזק שבי לאישיותי ולכישרונותי, תמיכה להיותי סכיזופרן זאת הרגשת השפלה. אני מרגיש שחושבים שהיתנהגותי לא בסדר, ואני זקוק שיגידו לי את האמת ושיסבירו את ההיתנהגות הלא טובה שלי, כדי לשנות את היתנהגותי וכדי להיתחבר לאנשים ולעזור לי,ולא מבינים ממה נובע הקושי או שחושבים שהכל בסדר אצלי ביגלל היתנהגות טובה, ולא יכולים לעזור במשהו הנפשי הפנימי שלי כי לא מבינים מהו המשהו הפנימי שלי, בסופו של דבר יוצאת היתנהגות לא בסדר, לכן חושבים שמשהו לא בסדר איתי ולא יכולים לעזור לי, אך מקבלים אותי כפי שאני ומפסיקים לתקשר איתי, זה פוגע כי יש לי הרבה מה ליתרום. אנשים בריאים רואים את עצמם כחזקים, וזה אומר שהם מיתמודדים ומצליחים בהיתמודדות, לכן יש להם ביטחון. אז היתעוררה בי מחשבת הפחד והכועסת מן הסתם שלא צריכה להיות שכל כך מטרידה וכל הזמן צצה, שאנשים בריאים שעוזרים לניזקקים מתוך להרגיש שאני כאן החזק והם ניזקקים כלומר חלשים שלא יודעים להיתמודד, לכן משהו דפוק אצל הניזקקים עובדה הניזקקים עצמם אומרים שהם חלשים. אני מפחד שאנשים חושבים כך אפילו אנשים ניזקקים שעוזרים לאנשים יותר ניזקקים מהם(אני מהיותר חולים) הדעה שלי מורכבת כי אני מאמין שכל אדם הוא בעל ערך עליון אבל לא כל בני האדם שווים יש יותר ויש פחות שווים אף אחד לא מוכיח לי שאני טועה, אך רוב האנשים החלשים היתמודדו בעבר ממש כמו חזקים, ואני ביניהם נחשבתי ליותר מחזק פשוט הם נישברו ביגלל גורמים חיצוניים, הם לא חלשים מלידה. לדעתי יש מיעוט של חלשים שהם פשוט חלשים מלידה, והם לא אשמים שהם חלשים. האנשים שלא חלשים מלידה בתור ניזקקים חלשים(יש גם ניזקקים חזקים מאוד שהם לא ניפגעו חזק)הם עדיין נילחמים על חייהם והם לא אשמים שליפעמים שהם לא מצליחים. אצלי בעיותי כל כך מתוסבכות שקשורות בעבר קשה ביותר ואף מטפל לא מפרש נכון את ביטוייהם של בעיותי עצמתם וכמותם, כלומר לא קולטים אותי נכון. אני מקבל מינון מקסימלי של תרופות שעדיין לא מסביר את כמותם של בעיותי. ואם אני לא מצליח להיתמודד זה לא אומר שאני חלש,זה גם גורם לי לחוסר ביטחון ואני כבר לא רוצה שיגידו שאני חזק כי אני מפחד שאני אאכזב את כולם, זה אומר שלא מבינים אותי נכון. אמנם זה נכון שאני חלש, אבל אני מוכשר ואני מהשורדים ביגלל הבעיה לא קולטים אותי נכון אני סובל מהשפלות וכל המטפלים מיתנגדים לפסיכולוג. אנשים בריאים הם תוצאה של הסביבה בעיקר, ומעצבן אותי שאנשים תופסים את עצמם כחזקים, אני טוען שהמישפחה שלהם טיפחו אותם כשהיו ילדים, זאת לא חכמה להיתמודד כשיש סביבה תומכת כי הסביבה מטפחת לילד את הכלים שלו הרגילים, ואז ההיתמודדות שלו נהפכת קלה יותר. אצלי המישפחה דיכאו בצורה קטלנית את כל הכלים שלי והיתמודדתי בכל כוחי עם כל כישרונותי הניפלאים בחיים, והחזקתי מעמד עד שאיבדתי את כל מנגנוני ההגנה. והכל היתחיל כשהתחלתי עם גישה שלילית בבית חולים. אני פשוט רוצה שיגידו שהייתי ילד חזק למרות שהייתי אז חסר ביטחון. אולי היום אני חלש אך עדיין אני מיתמודד. אני רוצה רק שיעזרו לי לנווט ולימצוא את האדם החזק שבי ואף אחד לא עושה זאת. העובדת הסוציאלית חושבת שאני צריך רק ליפעול וכך אלמד מחדש דברים וכך אשתקם, ואני לא יכול להישתקם כך אני צריך הנחיה מפסיכולוג שיעזור לי להישתקם על ידי מנגנוני הגנה והיתמודדות חדשים, אך אני מפחד שלא אצליח לדבר עם הפסיכולוג, כמו שאף פעם לא היצלחתי להבהיר את עצמי מההתחלה עד הסוף למישהו, חוץ מאמא שלי ואני לא יודע איך עושים זאת. הקשיים שלי החברתיים קשורים למיומנויות חברתיות לידע לביטחון ולשליטה, והסכיזופרניה הקלה שלי שלא קשורה לדברים האלה, יחסית לקשיים החברתיים שבה, מפריעה בהרבה פחות מהקשיים החברתיים האחרים. המטפלים מפלילים אותי בהרבה סימפטומים של סכיזופרניה והם לא מאבחנים נכון, הם לא מדברים איתי על הבחנתם, ולא מבין למה אבל יצא לי ליקלוט זאת רק בתקופה האחרונה. אם למשל אני לא רוצה ללכת לאיזה שהוא מקום יש לי סיבה לזה. אבל אני בן אדם עם הרבה מוטיבציה, וגם שקשה ואני רוצה להיתאבד מאוד ואני עושה תיכנונים וזה קרה לי מאות פעמים, בסופו של דבר אני אפילו לא מנסה ומשנה עמדה. ושרדתי דברים נוראיים כמו היתעללות ,ומצב פסיכוטי עם חרדה איומה וOCD עם זאת אני מעוניין בקשרים חברתיים כי אני בן אדם. והשיפוט שלי תקין, ואני לא שומע קולות. יש לי הרבה סיבות להיות מרוכז בעצמי ולא באנשים אחרים, כי העולם שלי עשיר מבחינת כמויות ועוצמות בעיותי שדורשות טיפול למשל הרגשות של השפלה תיסכול כעס פחדים וחרדות, יש הרגשה שאני שקוף להבדיל מהרגשה שקוראים את מחשבותי שזה לא הגיוני, יש חוסר ביטחון בכל דבר, יש בעיה של לקחת שליטה על שיחה גם, ויש לי פחדים מאנשים, אני גם מיתנהג בצורה יותר מדי נחמדה ומטומטמת ולא מדבר כימעט, וביגלל חוסר ערך עצמי אני מפגין זאת, אני מרגיש שאי אפשר להעריך אותי לכן אף אחד לא מבין אותי. אולי כתבתי הרבה שטויות ואני לא צריך פסיכולוג מה אתם אומרים פסיכולוג יעזור לי?

שלום לא ציינת סימנים ספציפים לסכיזופרניה - יתכן ושי מקום לשקול את האבחנה. מכל מקום לטעמי אבחנה זו אינה סיבה כלל ועקר להמנע מטפול פסיכולוגי לגבי כסף וטפול פרטי - שאלה אם כי שוב - טפול טוב עשוי להחזיר את מחירו גם בכסף זה נכון שהשירות הצבורי בדרך כלל (ויש הבדל בין הקופות) ממעט להציע טפול מהסוג שנדמה לי שאתה חולם עליו לכן אתה מתאר לטעמי מלכוד - רוצה טפול אך לא ברור לך אם אתה יכול /מוכן לשלם עליו אשמח לשמוע עוד עמי

ד"ר אבני היקר אני חושב שהתסמין העיקרי שלי הוא הפרעת קשב. בעבר היו מחשבות שווא אך ניפתרתי מהם על ידי שביררתי עם אימי את המחשבות הלא מציאותיות שלי, פשוט סמכתי עליה שאני טועה בקשר למחשבותי. אני חושב שיש לי נסיגה לעולמי הפנימי. כתבתי את כל הידוע לי על תסמינים ממאמרים מכל מיני מקומות. אני באמת חולם על מטפל פסיכולוג שיבין אותי בידיוק. ואני רוצה הבחנה מדוייקת וחוזרת, אולי כך מטפלי יוכלו להבין אותי יותר. אימי הבטיחה ששאלת הכסף תיפתר. והבנתי ממך שאני כן מתאים לפסיכולוג. שאלות?? 1. לאיזה סוג פסיכולוג אני מתאים? 2. למי ליפנות? 3. יש לי פסיכיאטרית בתל השומר, לא מהאיזור שלי, שאני נימצא איתה במעקב תרופתי, ויש לי תור אליה שבוע הבא, האים היא יכולה לעשות לי איבחון חוזר? 4. האים יכול להיות שהפסקתי לברר גירויים, ביגלל שכשהייתי ילד היו לי המון גירויים משמעותיים ומחמת גירויים, לא יכולתי להגיב, ולא יכולתי ליסבול את המצב, וכשהכניסו אותי לבית חולים בהיותי בריא על הגבול, לא יכולתי ליסבול את הגירויים בהשפעת הבית חולים וגירויים טראומטים בהיותי ילד, לכן חשתי חרדה ואובדן שליטה ומכאן הפרעת הקשב. אני חושב שזה מה שקרה לי האומנם?

רצוי שתפנה לקבל דיעה נוספת. ואם צריך, לא רק אחת. לפי מה שתארת, מאד יתכן שהיתה טעות באבחנה. אני סובלת מבעיות כמעט זהות ולאחר שנים רבות של אבחנה מוטעית, נודע לי רק עכשיו שזה בכלל בכיוון אחר. בהצלחה.