אהבה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
תודה לכל מי שהגיב להודעה שכתבתי לפני מספר ימים על הבחור שהתחלתי לצאת איתו. הרגשתי בזכותכם כל כך מוקפת אהבה. תודה על העידוד והתמיכה והשמחה בשמחתי. הבעיה היא שבשבועיים הראשונים התלהבתי, נמשכתי אליו, הרגשתי איתו מדהים ועכשיו פתאום אני פחות מתרגשת. אני מתה על הבחור הזה וכל כך רוצה להיות מאוהבת בו כפי שהוא מאוהב בי. מה עושים? האם זה יכול להופיע עם זמן או שאם זה לא קרה עד עכשיו זה כבר לא יקרה?
היי אורית זוכרת אותי? ראשית אני מלאת הערכה אלייך על שנשארת פה לשתף ולהשתתף. אני התרחקתי מסיבות רבות ועכשיו אני בזהירות מגששת דרך חזרה.אני מניחה שלא ביקשת את דעתי בנושא האהבה אבל יש לי כמה דברים לכתוב לך,אינך חייבת לקרוא. אני שמחה בשבילך גם כן.המתנת בסבלנות,דיברת על תחושת הבדידות,על הלחץ ועל העובדה שמעולם לא חווית עדיין אהבה . בדידות וסגירות של הרבה שנים-ממש לא דברים שמשתנים בשבועיים. אני חושבת שאת עדיין לא בטוחה שאת יודעת מהי אהבה,מה את בכלל אמורה להרגיש,כיצד אהבה באה לידי ביטוי בשבילך וכו'... יכול להיות שהייתה לך תמונה ברורה לגבי מהי אהבה,מה זה "ביחד" ופתאום מתגלה לך שזה אחרת... ההתלהבות והמשיכה הראשוניים הם מובנים מאליהם כשעדיין לא ממש מכירים ורק האינטואיציה ותחושות הבטן מובילות ומגששות את תחילת הדרך.המרץ וההתרגשות-יתכן ומיועדים להקנות ליצור חי את הרצון להמשיך ולהכיר ולהסתכן וכו' וכו' וכו'... זו התאהבות,הדלקות,משיכה או איך שאת בוחרת לכנות את זה... זה לא נמשך לעד זה גם לא אמור לדעתי להמשך לעד.זה סחרור שנותן דחיפה ראשונית ודי.בשלבים מאוחרים יותר של קשר,זוגות מנסים לעיתים להחיות את זה ברגע שה"דלק" להחזיק את מערכת היחסים כבר נגמר. אבל בשלב הראשון,שנוחתים מהשמיים ומתחילים לבנות את הקשר האמיתי,מתחילים לפתח את מה שאנחנו מרגישים כאהבה.לא תמיד מרגישים בעצמה.אני גם זוכרת קטע כזה שהיה לי באהבה הראשונה.לא נתתי לבנים להתקרב אליי עד שפגשתי אותו.הוא היחיד שהפעיל אצלי את הרצון להכיר ולהתקרב. בהתחלה זה היה מורגש,עד שהקשר זרם על מי מנוחות ואני לא ידעתי מה בדיוק אני מרגישה כלפיו וכמה. גם אני התלבטתי הרבה בשאלה הזו ולקח לי הרבה זמן להבין שאהבה נחוותה אצלי רחוק מאוד מאיך שאולי חשבתי שזה צריך להיות,וזה מה שבלבל אותי... אורית,למרות הכל לא תמיד זה מצליח.אהבה חווים בטבעיות אבל לטעמי מערכות יחסים הן מיומנות,תרגולת,ניסיון והתבגרות נפשית...אולי אני נשמעת קרת מזג שלא מאמינה בניצוצות וברומנטיקה מרגשת.אהבה אמיתית לדעתי נחוות בדברים הקטנים,הפשוטים כמו היכולת לקבל מגבלות וחסרונות,לדעת למתן דרישות רגשיות וכו'... בהצלחה ובזהירות.אל תשכחי את מצבך הפגיע. אבל אל תוותרי על זה מהר,אם זה חשוב לך.
כתבת בצורה מרגשת , ובוגרת את מה שגם אני, רציתי להביע ולומר לאורית שלנו , כמעט את כל הנקודות שהעלת ,. במקום זאת החלטתי להיצטרף אליך ולהחמיא לך על הניסיון והידע באהבה . באותה הזדמנות הרשי לי להביע תקווה , שגם לך ,,, ולאורית שוב , תחזיקי חזק את הרסן ותמשיכי באופטימיות , וקדימה ! ויוי.
אורית, לא יודעת מה לומר.... אולי כדאי להמשיך עד שתדעי את התשובה בעצמך, ואת תדעי. כמו שהספקתי "להכיר" אותך את תרגישי אם זה זה או לא. את לא תצטרכי שום עצה מאף אחד כי הלב שלך גדול חכם ואמיתי מספיק כדי להבין בעצמו מה טוב לו. אוהבת, ליהי.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
