מכתב מאור

תרקוד כאילו שאף אחד לא רואה אותך אנו משכנעים את עצמנו שחיינו יהיו טובים יותר אחרי שנתחתן, אחרי שיהיו לנו ילדים. אנו מתוסכלים כי הילדים לא מספיק גדולים, ושנהייה מאושרים שהן יגדלו. אחר כך אנחנו מתוסכלים כי הם מתבגרים וקשה איתם. אנו בטוחים שנהייה מאושרים יותר לאחר שהם יעברו את השלב הזה. אנחנו אומרים לעצמנו שחיינו יהיו טובים יותר ומושלמים יותר שהבן.בת הזוג שלנו יצליח יותר, כשתהייה לנו מכונית טובה יותר או בית גדול יותר, כשנוכל לנסוע לחופש כשנהייה בפנסיה. האמת היא שאין זמן טוב יותר להיות מאושרים "מעכשיו" , כי אם לא עכשיו אז מתי?? החיים תמיד מלאים באתגרים ומכשולים. עדיף לקבל זאת ולהחליט להיות מאושרים בכל מקרה. משהו פעם אמר: " משך הרבה זמן היה נדמה לי שהחיים האמיתיים היו אמורים להתחיל עוד מעט. אך תמיד היה מכשול אחד. בעיה שעליי להתמודד איתה, פקס לא פתור. חוב שצריך לשלם, אז החיים היו אמורים להתחיל, עד שהבנתי שהמכשולים האלה הם הם החיים שלי" הפרספקטיבה הזאת עזרה לי להבין שאין דרך לאושר, האושר הוא הדרך לכך, יהיה טוב אם תשמור כל רגע טוב שיש לך לבד או עם משהו מספיק מיוחד ששווה לבלות איתו את זמנך, כי תזכור, הזמן לא מחכה לאף אחד. לכן תפסיק לחכות לסוף הלימודים, עד שתרד במשקל, עד שתתחתן, עד שהילדים שלך יעזבו את הבית, עד שתתגרש, עד יום שישי בערב או עד יום ראשון בבוקר, עד הקיץ, עד הסתיו, עד החורף או עד האביב או עד שתמות כדי להחליט שאין זמן יותר טוב להיות מאושר. האושר הוא דרך לא גורל תעבוד כאילו אתה לא זקוק לכסף תאהב כאילו אף פעם לא פגעו בך ותרקוד כאילו שאף אחד לא רואה אותך

אז ככה : כרגע אין דבר שאני מחכה לו כמו סיום הלימודים(וזה לא כ"כ הולך), האושר לא ביקר אצלי כבר המון זמן, בדרך שאני הולכת (דרך האושר? אז זהו שלא) יש ים מיכשולים ואני לא רואה את האור בשום קצה של שום מנהרה, אני זקוקה לכסף, מאד. אהבתי ופגעו בי כ"כ שאני לא יודעת מאיפה להתחיל לאסוף את השברים, ואני מרגישה שכולם רואים אותי ואומרים כמה אני חסרת ביטחון ואפס. אז זהו, שמילים זה אחלה דבר, אבל המציאות היא אחרת, וכרגע הלוואי שעוד הייתה בי טיפת אמונה בעצמי ושיהיה טוב. מצטערת על הבעסה. פשוט רע לי. ביי.

ליהי קחי את הבעסה כדבר זמני ואז הכול יסתדר מאליו.