לאחת

היי מה נשמע? את יודעת את כול כך תומכת ביי וזה יפה מצידך, חשבתי המון פעמים אני מרגישה שאני לא כמו כולם או המון המון פעמים אני כבר יודעת בראש שבסוף הם לא יאהבו אותי וזה גורם לי לצער עמוק ורב. אין לי תקציב לטיפול בעייתי היא עמוקה אף אחד לא מבין אותי אני חייה בעולם של לבד ומרגישה לא כמו כולם.לצערי אני נראת טוב, אני חושבת שהמראה גורם לאנשים לחשוב שאני סנובית והאמת היא שזה מפחד לפתח קשרים.ואז מתרחקים מימני.... יתחלתי לעבוד בעבודה בחנות והמון פעמים קורה שהעובדות יחד יושבות ומדברות וכשאני נמצאת שם אני מרגישה לא שייכת ומייד ממהרת ללכת שאני לא יראה בעינהם כמוזרה אחת שלא מדברת ושונה ,הרבה פעמים כשאם אחת אני מדברת רגיל כאשר זה מתאסף עם עוד בנות אני כמו דג בלאק אווט .אחת ויחידה=אני חייבת עזרה משום מה נראה לי נפלתי לידים תומכות וטןבות את.אני בעמת בצער עמוק בליבי תמיד מנסה להיות נחמדה ושיהריצו אותי אחרים ולא יחשבו אליי דברים שלילים אף פעם לא ידעתי ולא יודעת מה זה קשר חברתי לכן אני גם לא יודעת על מה מדברים כשיש שקט ואייך מתחילים לפתח שיחה. אני מפחדת מאוד ושזה לדעתי בטוח יקרה כשכולם היו יחד ישבו בצבא אני תמיד מנסה ללכת ולהתבודד לא להיות בלחצים האלה במצבים כאלה אני נכנסת להתקף של פניקה ופחד איך אני מה אני אומרת האם עכשיו בדיוק זה הרגע יחשבו שאני מוזרה או סנובית כמו תמיד. אני כלל לא סנובית פשוט לא מדברת אם אנשים ומנסה למצוא מרחק כשלא יפגעו ביי אני הרוסה נפשית אף אחד לא מבין אותי ואין לי גם למי לספר רע לי בחיים האלה ואולי עוד חודש היה לי עוד יותר רע, את חושבת שיש הבדל בין תיכון לצבא לך היה יחסית משמעותי? ובעצם מה מוזר בי??!אני גם לא יודעת חוף מזה שאני יותר מדי חנפנית שזה עושה לי רע ומראה יותר ויותר מדי נחמדות וזה גם עושה לי רע כול הזמן לנסות להרשים אנשים מה עושים?????אוהבת אותך נטעלי

היי נטעלי! אני שמחה שאני מצליחה לתמוך בך ולעודד אותך. זו הרי בדיוק מטרת הפורום - לתת תמיכה אחד לשני. ויש עוד משהו טוב כאן בפורום, והוא: בזכותו פתאום את מגלה שאת לא לבד, שכמוך יש עוד הרבה, ושאת בהחלט לא "עוף מוזר". הנה, קחי אותי לדוגמה - אני הרי כל כך מזדהה עם כל כך הרבה רגשות שלך, מכירה כל כך טוב המון שלבים בחיים והתלבטויות שגם את עברת. ועוד משהו: לא את ולא אני - שתינו לא לבד כאן. אני משתתפת כבר חצי שנה בפורום הזה, ורואה עוד אנשים שפשוט מוציאים לי את המילים מהפה! וקרוב לוודאי שיש עוד "מוזרים" כמוני וכמוך - מוזרים במרכאות כפולות ומכופלות, כמובן - שלא משתתפים בפורום. ועוד משהו - שהוא אולי הכי חשוב מכולם: את טוענת שאת עושה רושם של סנובית בחברה. אני בטוחה ב-100% שאת לא סנובית, אבל אנשים לא פעם ולא פעמיים מקבלים על פלוני רושם מוטעה לחלוטין. אז מה אני רוצה לומר? שכמו שעלייך מקבלים רושם מוטעה, בוודאי יש גם אנשים שאת מקבלת עליהם רושם מוטעה. הם אולי נראים לך סנובים, מתנשאים, הולכים להתפוצץ מרוב בטחון עצמי, כשלמעשה עמוק עמוק בתוך-תוכם רועדים כמו עלה ברוח - כמוני וכמוך...... ובקשר לשאלה שלך - האם היה אצלי הבדל משמעותי בין התיכון לצבא - אז התשובה היא - בהחלט כן! פחדתי פחד מוות מהצבא, במיוחד מהטירונות. ואחרי שעשיתי את זה וראיתי שזה ממש משחק ילדים לעומת החששות שלי, ושאני עושה את זה בקלות, האמונה ביכולת שלי לעמוד בלחצים ובדרישות שונות ממש זינקה זינוק חד כלפי מעלה. אני לא אגיד לך שלא היו גם נסיגות אחרי זה. אבל בסך הכל, בגדול, הצבא היווה בהחלט נקודת מפנה שאין ממנה דרך חזרה - כמובן במובן החיובי של המילה. ואני בטוחה שגם אצלך יהיה אותו הדבר. גם אני אוהבת אותך - ומחזיקה לך חזק-חזק! אחת