לאחת

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

06/09/2001 | 11:53 | מאת: לאחת

היי מה שלומך אצלי טוב איזה הודעה טובה מעודדת השארת לי= ממש תודה לך אבל קשה לי קצת להבין ולקבל זאת שיכול להיות שיפור כי תמיד תמיד הייתי בדרגה מסויימת גם כשעברתי בית ספר.אייך את היית בתיכון? היה שיפור בין התיכון לצבא?חברתי והאם חברות של הצבא הם החברות שנשארות לאחר כך?או ש לא כי היום אין לי כלל חברות. אני נורא מתקשה בלהבין משהו אם תמיד הייתי סוג מסויים למה ואייך פתאום שהיה לי יותר טוב?עברתי כבר בית ספר והתוצאה אותו דבר. מה לדעתך היה לי יותר טוב מבחינת בסיס?את היית בסגור או פתוח? הבעייה החמורה מיותר אצלי היא:שאפילו אם לא חושבים דברים רעים אליי אני בתוכי מדמיינת שאמרו אליי דברים או לא מסמפטים אותי או לא רוצים בקרבתי זה משהו שכבר המון שנים זה מוכר גם לך או לא? זו בעייה חמורה אני לא מצליחה לצאת מזה? אייך אני יכולה לעזור לעצמי? טיפול כרגע אין לי אפשרות

06/09/2001 | 17:56 | מאת: אחת

היי נטעלי! קודם כל - אני שמחה שעודדתי אותך. ולשאלה שלך - בעממי וגם בתיכון המעמד החברתי שלי היה פשוט בזבל. רק בצבא סוף סוף יצרתי קצת קשרים משמעותיים יותר וגם היה לי סוף-סוף חבר. ושלא תחשבי שכעת אני אלופה בקשרים חברתיים. למרות ניסיון החיים שלי, מידה זו או אחרת של ביישנות והססנות כבר תלווה אותי כנראה עד יומי האחרון. ו-כן, אוהו, כמה שהקטעים האלה של "בטח לא רוצים בקרבתי" מוכרים לי!!!!!!!! זה היה בצעירותי וזה נמשך עד היום, לפעמים עם הצדקה ולפעמים גם לא. אבל לא צריך להתייאש - בכל זאת יש שיפור, גם אם לא תפנית של 180 מעלות. העניינים אצלךי התגלגלו כך, שאני די לבד בעולם, וצריכה להיאבק יום יום ושעה שעה כדי לא להיות לגמרי לבד. הורי כבר נפטרו ואחים ואחיות אין לי. לצערי גם לא התחתנתי ולא הקמתי משפחה משלי. אז כל מה שיש לי זה עבודה וחברים. אני משתדלת להוכיח את עצמי בעבודה עד כמה שאפשר - לעשות אותה על הצד הטוב ביותר ויחד עם זאת גם לא להיות פראיירית, אם יש לי זכויות - לעמוד עליהן. ושלא תחשבי שתמיד הכל קל וורוד - אני עובדת בעבודה הזו כבר מעל 20 שנה, ורק לאחרונה זכיתי ממש להכרה ולהערכה. אבל בסופו של דבר זה בא! ובלית ברירה, מכיוון שמחוץ לעבודה יש גם שעות פנאי, אני עובדת יום יום ושעה שעה על הקשרים החברתיים שלי. זה לא תמיד קל, במיוחד כשאת רווקה וכולם סביבך זוגות נשואים. אבל זה לא בלתי אפשרי! תהיי בסדר עם האנשים סביבך, נטעלי, תמלאי את חובותייך ואל תשכחי גם את זכויותייך. תבליטי את היתרונות שלך - ואני בטוחה שיש לך כאלה, כמו למשל הכנות והאומץ להודות גם בקשיים ובחסרונות. אין הרבה אנשים עם אומץ כזה! בסופו של דבר אני בטוחה שתקצרי את הפירות! הרבה-הרבה הצלחה! אחת

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית