לאחת

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

04/09/2001 | 12:10 | מאת: לאחת

הייי שלום לך קראתי את הודעתך לאורית ורציתי לספר לך קצת אליי ולהגיד לך שאני מאוד מזדהה איתך. אני לפני גיוס ותמיד החששות שלי מה יגידו תמיד מבליגה תמיד אוכלת לאט לאט את עצמי מבפנים ובינתיים עוד אחד ועד אחד עולה אליי. תמיד הייתי לבד הבדידות מכאיבה לי . אני מאוד מאוד חוששת מהגיוס שהיה לי אותו דבר. קשה לי להפתח לאנשים קשה לי להיות רגילה בלי לחשוב פעמים זה הורס אותי אם רק יכלתח להתנהג כרצוני אבל משהו מבפנים עוצר אותי באותו רגע כמו בלאק אווט תודה מראש נטעלי

06/09/2001 | 00:12 | מאת: אחת

היי נטעלי! קודם כל אני נורא שמחה שכתבת לי. גם אני מאוד-מאוד מזדהה איתך - וכבר מזמן רציתי להגיד לך את זה ואיך שהוא זה לא יצא. אז עכשיו זאת ההזדמנות: ראשית כל - כשאני התגייסתי - וזה היה מזמן (ליתר דיוק - 30 שנה!!!) - פחדתי פחד מוות מהמסגרת הזאת וראיתי רק שחורות. חששתי לא רק מהמסגרת הצבאית, אלא גם מהבדידות - ממש כמוך. וכשהגעתי לטירונות - גליתי להפתעתי אנשים פשוט מקסימים - גם בנות המחלקה, וגם בנות הסגל, שעשו הכל כדי להנעים לנו את התקופה הזאת, ומבחינתי - הצליחו מעל ומעבר! גם המשך השירות היה בהחלט כיף, ואפילו הכרתי שם את החבר הראשון שלי. אני לא אספר לך שהכל תמיד ורוד - כי בשום מסגרת אנושית אין רק אנשים נחמדים. את בוודאי יודעת ש"יש כל מיני דגים בים". אבל אני יכולה להגיד לך שכמו שאני שרדתי את המסגרת הזאת - ואני שונאת מסגרות לוחצות - אז קרוב לוודאי שגם את יכולה לעשות את זה. ו-כן, גם אני לא הייתי אף פעם אלופה בבטחון עצמי ולא ביצירת קשרים חברתיים. וגם אני פעם הייתי מבליגה על עלבונות, "מתקפלת", "אוכלת את עצמי" - עד שפשוט הרגשתי שאני לא יכולה יותר, שאני הולכת להתפוצץ!!!!! אז לאט לאט שיניתי את הרגלי, המציאות פשוט כפתה עלי שינוי ההרגלים. התחלתי לענות כשהיה צריך - ואני לא אספר לך שתמיד במילים המתאימות. לפעמים זה היה עדיין מהוסס מדי, לפעמים חצוף מדי. אבל לאט לאט, מבלי שאט מרגישה, האיזון בא, את לומדת מהשגיאות - ובעצם את לומדת כל החיים. ו-כן, אני גם בטיפול אצל פסיכולוגית, שמבלי שארגיש איך ומתי, אני פתאום שמה לב שהיא עוזרת לי המון, נותנת לי ראיה חדשה של הדברים, כח ודחף ואומץ לעשות דברים שמעולם לא העזתי. אז בסיכומו של דבר, נטעלי, אין לך מה לחשוש מהשירות הצבאי, מה גם שלמיטב ידיעתי תנאי הטירונות היום קלים בהרבה מאלה שהיו לפני 30 שנה (וגם אז זה באמת-באמת לא היה נורא!), יש מבחר יותר מגוון של תפקידים לבנות. ובתוך כל המבחר הזה בוודאי תמצאי את המתאים לך ביותר ואני כמעט בטוחה שתזכרי את התקופה הזאת כחוויה חיובית! ואני גם יכולה לומר לך כמעט בוודאות, שעם הזמן תלמדי גם פחות לפחוד לעשות ולומר מה שבאמת את רוצה. ואל תהססי לפנות לעזרה מקצועית אם את מרגישה צורך - זה יעשה לך רק טוב! כל טוב ובהצלחה! ואשמח לשמוע ממך גם בהמשך! אחת

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית