דכאון

שלום, אני בחורה בת 18 עוד מעט ואני סובלת מתופעה מעיקה ביותר אני לא יודעת אם זה אופייני לגיל שלי אבל לי בכל אופן זה מציק במיוחד אני בד"כ עסוקה בלעזור לאחרים..חברים קרובים אמא, אחים ואפילו הבייביסיטר, עכשיו הבעיה הבציקה היא שכשאני עוזרת טוב לי והכל אבל זה תמיד בא על חשבוני על חשבון זה שאני אצטרך לעשות משהו שאני לא רוצה במיוחד.. וזה בעצם לא בכפיה אלא מתוך עסק שזה האופי שלי או אני לא יודעת מה. עכשיו השורה התחתונה..הרפואית...שעליה אני אולי מחפשת הסבר..או ממנה בא לי להפתר זה שכשאני עוזרת או מסכימה למשהו מסוים אני שמחה... ואומרת לא נורא אני אשא באחריות.. כי אני תמיייד עומדת מאחורי דבריי והבטחותיי, אבל אח"כ במחשבה שניה או כשאני אמורה לבוא לבצע את הדבר אני שוקעת בדיכאון...ממש דכאון של אכילה ללא הכרה וחוסר נחמדות משבע! -אין לי מושג איך סובלים אותי פה בבית :-), כמו כן אני נוטה לבכות בעקבות העסק הזה כאילו שוב הכנסתי את עצמי למערבולת כזו ולא יודעת איך להפתר מהעיניין, שאולי באיזשהו מקום נובע מאי נעימות.. לסרב או אני לא יודעת ממה מחכה בקוצר רוח לתגובה, בעקבות דכאון נוסף שאני בתוכו ממש ברגעים אלו, תודה מראש, נירית

נירית שלום רב, הדיכאון עליו את מעידה הוא חוויה לא נעימה עבורך, ואת מנסה להילחם בתחושה. מצד אחד את לא יכולה לוותר על היותך "אדם טוב ומסייע לסביבתו", ומצד שני את גם לא יכולה להימנע מתחושת הדיכאון, חוסר הנחמדות וחוסר הרצון בשעה שאת לוקחת אחריות, ומסייעת לאחרים. אני יודעת שזה לא יעזור לי לומר לך "אז אל תעזרי לאחרים", כי את זה את יודעת לבד, אולם מסיבה כלשהי, את מתקשה לשים את הגבולות ולעשות רק את הדברים שיועילו לסביבתך, ובמקביל לא יזיקו לך או יהוו עול ומטרד עבורך. קשה להתמודד עם המצב הזה לבד, בעיקר לאור העובדה שאת חשה ש"הרצון לסייע" הינו חלק מאופייך ואישיותך. כך שאפשר לומר שאת חשה שהצורך הזה טבוע בך ויהיה לך קשה "לשנות" את האופי שלך לבד. באיזה מסגרת את נמצאת כעת? עבודה/ צבא/ בי"ס? הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול, או אולי לנסות לדבר עם איש מקצוע הנמצא בסביבתך (יועצת בית הספר או משהו כזה). התחושות המלוות אותך כעת עשויות להחריף, ואת עלולה לפתח דיכאון קשה יותר או תופעות אחרות, וחבל. את בחורה צעירה ויש לך את כל הפוטנציאל ללכת לטיפול ולהפיק ממנו את המיטב. הטיפול הפסיכותרפויטי יעזור לך להכיר את נקודות החולשה שלך, ולחזק אותך דווקא שם, כך שיהיו לך הכוחות להתמודד עם "הרצון לסייע" מול התחושה הנגררת לאחריה של דיכאון. בברכה, טלי פרידמן

הייי טלי, ראשית תודה רבה על התשובה היפה והרצינית, ושנית אני נמצאת במסגרת את בי"ס...ואין לי שום כימיה עם היועצת או יותר נכון הבחורה הזו שמתיימרת לתת עזרה היא לא כל כך נראית לי מתאימה לתפקיד אבל מי אני שאקבע...בכל מקרה, החיים שלי הרבה יותר מסובכים וכבר ממממזמן חשבתי ללכת לפסיכולוג אבל אמא אומרת שזה ממכר וקצת חוששת מזה... בכל מקרה...אני תמיד מאמינה...שחייב ליהיות טוב בסופו של דבר...ומקקוה שהטוב קרוב.. בדירה הקודמת שלי היה מוטבע לי מול העיניים על הקיר משפט חזקקק שאני כתבתי... "צריך תמיד לקוות ולהאמין..שבין עננים אפורים...מחר תזרח השמש!!! " בכל אופן יום טוב שיהיה לך, :-)

שלום נירית אני חושב שהנפש שלך מתמרדת מול הנטיה שהיתה לך למחוק את עצמך ולרצות אחרים. הנפש שלך אומרת " די מספיק לרצות את כל העולם, מספיק להיות נחמדה על חשבון העצמיות שלי". יש צורך להקשיב לנפש ולהתחיל לדאוג לעצמך. בגלל הסערה שאת נמצאת יש צורך לפנות לפסיכולוג שיעזור לך בתהליך של לממש את העצמיות שלך בלי להרגיש חרדה ופאניקה. בברכה, אמיר

אמיר, לצערי העיניין לא כל כך פשוט וגם לא כ"כ נעים לי ללכת לחשוף אץ הצרות שלי בפני מישהו זר פנים אל פנים... אין לי מושג מבחינה מקצועית ממה זה נובע גם במסגרת הפורום הזה אני לא כ"כ אוהבת להפתח כי זה לא אישי במיוחד אם יש לך קצת זמן מיותר וסבלנות אלי :) אני אשמח להתכתב איתך בדואר... ובגלל שבטח לא תחשוף את שלך כאן...כדי לא ליהיות מוצף אני אתן לך את שלי- [email protected] אני אבין גם אם זה לא יהיה כ"כ בראש מעיינך...לאמץ ילדונת וירטואלית... אבל אני לא מזיקה!!! באמת :*) ומבשלת אפילו דיי טוב :)) בכל מקרה מקווה לשמוע ממך ותודה רבה רבה רבה על התגובה.. נירית.