ליוסי אברהם

האם תמיד אני ישאר כמו שהייתי תמיד חסרת חברים ולבד כמו תמיד? האם החששות הפחדים מהחברה יעברו לי מתאי שהוא בחיים? האם התופעות שלי נחשבות לתופעות של גיל ההתבגרות? בקשר לגיוס אני חושבת שאני לא יעמוד בזה נפשי אני כבר חודש לפני ויום יום יום בוכה וחושבת מה יכרה והאם היה כמו בתיכון......מה עושים

למה שלא תפני לייעוץ מקצועי?

שלום רב, לא כדאיבגילך, שאינו קשיש, להכניס רעיונות של "תמיד". הרי הכל משתנה, ובטח גם את! ולעניין הגיוס: פני למי שכבר מחוייל/ת, ותתענייני בדרכי ההכרות שלו/ה עם אנשים חדשים. נסי לפתח "הכרות מקדימה" עם סיטואציות שסביר כי הן משותפות לרוב המתגייסים/ות. בסך הכל, תהליך ההתערות בקרב "המון זר" הוא , אכן, מפחיד למדי, אבל גם מבגר ונותן תחושה של "הצלחתי להסתדר". דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם