גישה לחיים...

האם כדאי " לחצות את הנהר " רק כשמגיעים אליו... או עדיף להתכונן מראש... מה דעתכם??? הנהר = עתיד = לא תמיד ידוע בברור...

היי יעל, מעניין מה את חושבת בענין הזה, אבל הגישה שלי אומרת שאי אפשר להתכונן למשהו שהוא לא ברור ולא ידוע וטומן בחובו כל כך הרבה הפתעות. יום אחד אתה עובד, יום אחרי זה מפטרים אותך, איך אפשר להתכונן לזה ? אתה לא יודע מראש שיפטרו אותך, אף אחד לא שולח לך סימנים לזה, וביום בהיר אחד זה נופל עליך כמו פצצה. אז לכאלה דברים בטוח אי אפשר להתכונן, וצריך פשוט לספוג את הגל ולזרום עם הזרם ולאן שהוא מוביל אותך. אבל מעבר לזה, גם לארועים שאתה יודע שיקרו קשה מאוד להתכונן ולהכין את עצמך, התגובה בדרך כלל שונה מהציפיות ולא תואמת את ההכנות. אצלי בכל אופן. לדוגמא, המוות של אבא שלי, שהכינו אותנו מראש, וידענו וראינו שזה מתקרב, והכנו את עצמינו לזה, ואז בסוף, בכל זאת המכה לא נמנעה, הכאב לא נחסך, ושום הכנה שעשינו לעצמינו לא ריככה את גורם ההפתעה וההלם והשוק, ולא עזרה בהתמודדות. אני בדרך כלל צופה את המשבר מתקרב, לפני ארועים מסוימים לפחות שידועים מראש כקשים, כמו האזכרה של אבא, החגים, וגם את העליות, כמו לפני התחלת העבודה החדשה, מכינה את עצמי עד כמה שאפשר, אבל בסוף זורמת עם הדברים ולאן שהנהר מוביל אני איתו, אם צריך להתכופף מתחת לגל ולתת לו לעבור, אז אני עושה את זה, אם אפשר ויש במה להלחם, גם את זה אני כבר יודעת, ואם צריך לשמוח ולחייך - בזה אני גדולה. אביב.

הבעייה הכי גדולה בעצם, מתחילה מהעובדה שאני תמיד חושבת שיקרו כל מיני דברים ,שבסופו של דבר לא קורים (אבל אולי עוד יקרו... ????) ואני כל הזמן בתחושה של הכנה אליהם ..... זה גרוע אני יודעת !!!! אני רוצה לחיות בצורה כזו שרק ברגע שאגיע לנהר - אחצה אותו אבל איך עושים את זה ???