???????.

נכון שיום חמישי זה בעוד יומיים..... אבל אני פשוט כבר לא מסוגלת לחכות יותר. אני משתגעת מעצמי. אני לא יודעת למה , אבל אני תמיד חושבת שמשהו רע עלול לקרות. לא חשוב מה . אני כאילו מצפה שבכל רגע תגיע הודעה רעה. מאוד קשה לי לחיות ככה. יש לי לכל מצב מיליון תסריטים ( בעלי סוף רע . כמובן ) שעוברים לי בראש וממש גורמים לי להרגיש רע. אני מתחילה להזיע , ולרעוד. קשה לי עכשיו. ואני מנסה להשיג את בעלי בפלאפון , ומשום מה הוא לא עונה. והאם זה עוזר לי ? לא ולא!!!!! כמובן שאני חושבת על משהו רע שאולי קרה לו ובגלל זה הוא לא עונה...... נו, וההגיון אומר לי שאני סתם נלחצת. אבל מה להגיון ולרגש. למה זה קורה לי כל פעם מחדש? הלחץ הזה...... הפחד....... יום חמישי נראה לי רחוק מתמיד......... בילי

בילי יקרה, אני מבינה את הלחץ שלך, במיוחד לאור התקופה הכל כך מגעילה, זוועתית ומבעיתה בארצנו. אולם לצערי היכולת שלנו לחזות את שיתרחש היא אפסית, או בעצם, בלתי אפשרית. אני קוראת שאת כותבת שאת יודעת שמדובר בלחץ שלך, ואכן כך. עליך להעסיק את עצמך בדברים שטותיים אפילו, תדליקי טלויזיה/רדיו, דברי בטלפון, צאי החוצה לטייל, לכי לפגוש חברים/משפחה, פשוט תעבירי את הזמן איכשהו...ויום חמישי יגיע מהר יותר. האם את לוקחת תרופות? אני חושבת שדווקא במצבים שכאלו, תרופות הרגעה עשויות להיות קב תומך ומסייע, אך לצורך כך יש לשאול את ד"ר אבני... החזיקי מעמד. טלי פרידמן

בילי תגידי מתי הוא מסיים את המילואים? אל תידאגי יהיה בסדר ויום חמישי לא כזה רחוק... אז תחזיקי מעמד. אוהבת שרה

בילי יקרה שלי, יהיה בסדר, עברת כבר את כל הימים הקשים של ההמתנה והלבד, ושרדת, אז עוד יומיים. נכון, הסוף בדרך כלל הכי קשה, כבר מרגישים ויודעים שהוא חוזר הביתה, ועדיין אי אפשר לגעת בו, הוא לא פה באמת, אבל הוא קרוב. עוד יומיים, תנשמי עמוק, תמצאי לעצמך כמה שיותר תעסוקה, כמו שטלי אמרה, ולא תרגישי והוא פה איתך, ובינתיים יש לך אותנו להעביר קצת את הזמן, שזה אפילו לא מתקרב, אבל זה משהו. מחזיקה אצבעות שהיומיים יעברו מהר. אביב.