טיפול אישי בהפרעות אישיות?

שלום. לא מזמן הבחנתי את עצמי כלוקה בהפרעות אישיות מסוימות (לא חמורות) אני מנהל חיים כמעט נורמליים לגמרי (עבודה,לימודים,נסיעות) אבל הפרעות אלו ממש מפריעות לי (מדובר ב AVOIDENT PERSONALITY DISORDER וב- DEPENDET PERSONALITY DISORDER) את ההבחנה ביצעתי ע"י האינטרנט וההמלצה לטיפול בכולם היא פסיכוטרפיה מכיוון שאורח החיים שלי כרגע (עובד במדינה באינני דובר את שפתה) מונע ממני לקבל טיפול כזה, רציתי לברר מהן האופציות לטיפול עצמי, מן הסתם ישנן המלצות פרקטיות לשיפור המצב (בסגנון של : להשתדל ל... להמנע מ......) איפה אוכל למצוא חומר לא רק על מהות ההפרעות אלה גם על דרכי הטיפול בהן??? מהי הדעה הכללית בפורום זה על "אוטו-פסיכוטרפיה"? אם יש כזה דבר...

לא מבינה בזה כל כך אבל השאלה היא לא מאיזה הפרעות אתה סובל זה רק עניין של שיום אלא מה הסמפטומים שמפריעים לך יש כאלה? איך הם מתבטאים בחיי היום יום?

טוב, זה קצת קשה על רגל אחת אבל מה שזה אומר זה.. שבדרך כלל אני מרגיש שאני מעדיף לא להיות ליד אנשים מחשש להפגע מהם. כבר עשיתי לעצמי "סוויץ'" במוח והחלטתי שאני כן מתקרב לאנשים ככול שאוכל. אך כשאני נמצא ליד אנשים לא עובר זמן רב ואני מרגיש לא חשוב ומיותר בחברתם .. אני מרגיש כאילו כל הסיטואציה החברתית שמתנהלת כאן כרגע היתה "כיפית" יותר אם לא הייתי כאן. לא חולף זמן רב ובגלל הפרצוף החמוץ שלי וחוסר האינטראקציה שלי עם הסביבה זה באמת הופך לנכון. אני לא מצליח לבדר אף-אחד ולעניין אף-אחד, אני יודע שאין חובה להיות כזה כאשר נמצאים עם אנשים. אבל אני פשוט לא יכול לסבול את חוסר תשומת-הלב לא בגלל שאני לא מצליח להסתדר איתה אלה מכיוון שהיא מעמידה בפני עובדה : "אתה לא מעניין,נחמד,מצחיק,חכם,שותף לחוויות מספיק" ואני לא יודע איך "לבלוע" את זה ,אז מה שקורה לרוב הוא שאני שותק.. דבר זה עלה לי כבר בכמה מערכות יחסים שהיו חשובות לי, פשוט שיעממתי את כולן למוות :) הרגשה זו צצה במיוחד בהשוואה לאנשים אחרים.. לדוגמא הייתי באיזו סיטואציה (בחו"ל) עם שתי בנות.. די הרשמתי אותן ונהנינו זה מחברתן של אלו. באיזה שהוא שלב הכרנו בחור נוסף שהיה נחמד ומעניין אפילו לדעתי.. מכיוון שהוא התחיל לעניין אותן בכמה דברים (שום דבר מיני..) נכנסתי לאותו מצב של שתיקה שרק הלך והתגבר בליווי מחשבות עד כמה הוא יותר טוב ממני. בפועל המצב נראה כאילו אותו בחור הוא בראש מעיינין ואני סתם נספח שנגרר אחרי כולם בפרצוף מריר. אני יודע שמצב זה נגרם לא בגלל שמה שאני מרגיש נכון (אני פחות מעניין,מצחיק...) אלה בגלל שאני חוסם את עצמי מחשש להפגע. הוכחה לכך היא שכאשר יצאנו בערב ושתינו קצת אלכוהול נפתח המחסום הזה ושוב הייתי אני, הן נהנו ממני ואני והבחור השני ממש הסתדרנו וצחקנו ביחד... אז אם הפתרון שלי הוא אלכוהול זה רע מאוד... חייבת להיות דרך אחרת לפתור את זה.. כמו להעלות את הבטחון העצמי וכולי. אך עיצות מאין אלו לא עוזרות לי: נמאס לי מהקיטש של "תאמין בעצמך" ותדע שאתה מיוחד וכולי' אני צריך פתרון פרקטי,טיפולי ולא תרופתי... מרוב שאני מכיר את המצב, אני פשוט מגחך לעצמי כשהוא מגיע: here we go again ... יש למישהו עיצה? אשמח במיוחד לתשובה ממנהלי הפורום אך כל מי שיש לו מה להגיד מוזמן.

רון שלום לרוב גם במדינות אחרות יש מטפליםפ בפה בה אתה דובר, ניתן להעזר בטפול בתדירות לא קבועה יש אנשים המטפלים באינטרנט (אין לי ידע על מידת ההצלחה) ניתן לשקול תרופות ויש אנשים המסוגלים להועיל לעצמם - שפוט בעצמך האם אתה מרוצה ממידת השפור שאתה משיג בהצלחה עמי

תודה רבה על תשובתך. אני מאמין שפסיכו-טרפיה וכל תחום הנפש הוא למעשה תחום רפואי לחלוטין (בגלל זה הפורום הזה נמצא באתר מעין זה) וגם דבר פשוט כמו לחבוש פצע יש ללמוד כיצד עושים. אינני מאמין שמצבי נורא כל-כך שאני צריך איש מקצוע וכמובן שלא אחשוב אפילו על תרופות וסמים אחרים. השאלה כאן היא, עד כמה התחום הזה חורג ממונופול המטפלים? האם לאדם שלא מאמין שהוא יכול לבצע ניתוח כירורגי לעצמו או לטפל בסכיזופרניה חמורה בגלל שאין לו את הכישורים המתאימים, אבל כן מאמין שהוא יכול לחבוש לעצמו חתך בכף היד או להתחיל לנסות לשפר את מצבה של הפרעה זו או אחרת באישיותו יש גישה מספקת למידע אודות דרכי הטיפול בה? ואני מדבר כאן על הדרך הרפואית, טיפולית (המוסכמת???) שבה מטפלים בבעיה ולא על איזה ספר לחשיבה חיובית או מדיטציה בהודו... נושא זה מטריד אותי רבות, אני מאמין שפסיכוטרפיה היא דבר חיובי. אך לא לכולם מתאפשר להתנסות בה מסיבות שונות ומגוונות. (חו"ל,חוסר חסיון רפואי ,סדר יום עמוס, יש לזכור שמדובר גם בעסק לא זול....) ממתין לתשובתך הכנה. בתודה.