אליאן ??!!

אליאן, :-(( לא שכחתי אותך ולא כלום, דווקא עלייך חשבתי המון המון כל הזמן במהלך המשבר וגם עכשיו כשאני מתחילה לעלות. לא ניסיתי לחפש אותך, זה נכון, משתי סיבות. הראשונה, שמתי לב שאת מעדיפה קצת להתרחק, בדיוק כמוני, אולי בגלל חוסר זמן, אולי בגלל שקשה מדי, וניסיתי לתת לך את מרחב הנשימה שאני יודעת שכל כך צריכים בתקופות האלו, ולא להכריח אותך להיות פה כשאת לא רוצה. השניה, כן אני, קשה לי מאוד להתמודד עם הסיטואציה שאת נמצאת בה, כל הסיפור שלך עם אבא שלך, שיצא פה פעם אחת. מודה ומתוודה זאת אני, ואשמתי בלבד. הפצעים שלי עם אבא עוד פתוחים וחזרו לדמם דווקא במשבר האחרון, דווקא עכשיו לפני ההלוויה שלו, לפני השנה למותו, לפני החגים, וכשהייתי בבית והיה לי זמן לחשוב עליו, להיזכר בו ולנסות לנחש מה הוא היה אומר על זה שפוטרתי, ועד כמה הוא היה מתאכזב והיה קשה לו. מצטערת, מתנצלת, מבקשת סליחה למרות שזה לא לענין אפילו לנסות. לא יכולתי להיות איתך בקושי של הבית חולים שוב, אני מרגישה יותר מדי בשביל להיות איתך שם, גם בטיפולים באבא ואפילו במסדרון דרך הפלאפון. יכול להיות שאם זאת היתה תקופה קצת יותר טובה שלי, וקצת יותר חזקה ועם כוחות, הייתי יכולה, אבל היא לא היתה. היא היתה תקופה קשה מאוד, ולא יכולתי והייתי שם איתך במחשבות וברגשות יותר ממה שאת יכולה לחשוב אפילו. חוויתי מחדש הכל, וזה לא היה קל בכל מקרה. מתנצלת, מצטערת שוב, אני שמחה שחזרת, ואני אשמח אם תשתפי קצת, שוב אם בא לך, במה קורה לך, איך עברת את הימים. התגעגעתי אלייך. אביב.

זה בסדר, אני יודעת ומבינה את הקושי... אין על להתנצל או להצטער... יש דברים שהם קשים...וקשה לגעת בהם כל שכן לחוות מחדש... אני אוהבת את הכנות שבך.. את הרגישות... את המילים שמצליחות לגעת... ובעיקר אותך... אליאן

נשמה שלי... עכשיו חזרת באמת, תודה שהבנת, איכשהוא אחר כך כשקראתי, היה נראה לי שאולי קצת הסתבכתי במילים, אבל כנראה שלא. ספרי קצת מה קורה אצלך ? איך את עוברת את התקופה הקשה ? מה עם הבעל והילדים, וספטמבר שמתקרב ? לא שכחתי כלום, את רואה... שלך ואוהבת גם מרחוק, וגם בלי מילים לפעמים, אביב.