שאלה לד"ר יוסי אברהם-פסיכולוג

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

12/08/2001 | 19:15 | מאת: הנסיכה המאוכזבת

אני נשואה שנתיים...בת 24...אין לי ילדים-מבחירה....ואני רוצה להתגרש. האמת היא שמיד לאחר החתונה שמתי לב שזה לא זה. למרות הכל ניסיתי בשארית כוחותי להחזיק בנישואים אלה ולעשות הכל כדי שיהיה בסדר ולא נצטרך להתגרש. האמת היא, שאם זה היה תלוי רק בי הייתי מתגרשת מיד לאחר החתונה אבל התחשבתי בהוריי, בסיפורים על הקשיים שבשנה הראשונה לנישואים ובחברה המתייגת שלנו... היום החלטתי שנמאס לי להתחשב בכולם ורק לא בעצמי. הרי לאחר החתונה גיליתי שבעלי דיסלקט ויש לו מליון ואחת בעיות שהסתירו ממני... הוא לא חכם כמו שרציתי, לא עמוק, לא יצירתי, אין לא כושר ביטוי טוב, יש לו שגיאות כתיב...ועוד דברים שמוציאים אותי מדעתי, אני גם לא סובלת את המשפחה שלו. אז מה יש לי לעשות איתו בעצם? אז מה אם הוא אדם טוב ודואג לכל צרכיי?! אני מעריכה את זה אבל מהגבר של חיי ציפיתי קצת מעבר לכך...הוא מדבר אליי לא הכי הכי יפה... ובקיצור, כאשר לקחתי אותו ולא אהבתי את הבית שממנו הוא בא, הוא הבטיח לי שהוא יתנהג אחרת ואכן האמנתי כי הוא היה פשוט מקסים. ואמרו לי שלא מתחתנים עם המשפחה...אבל לדעתי כן מתחתנים איתם כי הכל בא לידי ביטוי אצלו בסופו של דבר וזה לא יעזור כי הוא חונך שם והפנים את הערכים שלהם...המליצו לי ללכת לייעוץ מקצועי ונראה לי שחבל שאבזבז את זמני היקר... הרי כבר הגעתי למסקנה שהוא לעולם לא יעשה אותי מאושרת ולעולם לא אצליח להתגאות בו. אני מאוד מבולבלת כי יש לו פוטנציאל להיות מקסים הוא טוב מטבעו אבל בפועל החינוך בבית בא לידי ביטוי. אין לי כוח לחנך אותו מחדש( רסוציאליציה) הוא כבר מעוצב ובן 26.5 אני רואה זוגות צעירים מסביבי, די מאושרים. לרוב יש אושר ופה ושם מריבות אבל אצלנו יש לרוב מריבות ורק רגעים קטנים של אושר...משהו בגרעין רקוב. אני לא זוכרת מתי אמרתי לו בפעם האחרונה שאני אוהבת אותו ובאמת התכוונתי לזה, וגם הוא כבר לא אומר, ולא מחמיא.מה לעשות? אודה לך אם תענה לי בהקדם וברצינות הראויה.הנסיכה המאוכזבת...............מאוד.......מאוד....מאוד..........

13/08/2001 | 06:23 | מאת: ד"ר יוסי אברהם

שלום רב, המליצו לך ללכת ליעוץ מקצועי. לא הלכת, ופנית אלי. תודה על הקרדיט, אבל: לאיזה יעוץ פנית? מצבך אכן מעורר רגשות סימפטיה, על כך שלא הצלחת למצוא את אושרך. אבל לא ברור לי מה אוכל לעשות אם אינך רוצה להתיעץ. הרי לא אחליט במקומך. פסיכולוגיה איננה מקצוע של חדר מיון, שהאדם מובל לשם חסר הכרה, והם כבר יודעים מה לעשות. פסיכולוגיה זה משהו דמוקרטי: שואלים את האדם, ומציעים לו לבחור. נכון שמסייעים לבחירה, אבל רק אם האדם רוצה. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

14/08/2001 | 11:51 | מאת: מעוז

שלום לך, נסיכה מאוכזבת מקווה שהדברים הבאים לא יפגעו בך אך אני חייב להביע את הסלידה המרובה מדברייך האם את חושבת שהגבר של חייך חייב לעמוד בסטנדרטים שרירותיים שקבעת לך? אז מה אם הוא לא חכם או עמוק ויש לו שגיאות כתיב (מה????) אין לך צורך להתגאות או להתבייש בו, מערכת יחסים שמגיעה לחתונה צריכה להיות הרבה יותר עמוקה ממאזן גאווה ובושה. מה עם אהבה? מה אם רגשות שחולקים זוג אנשים ללא שום קשר לכישורים אלו או אחרים? טיב הזוגיות לא נמדדת כפי שאת מודדת אותה. בן זוג הוא לא מכשיר שקונים ומחזירים לחנות בגלל שחלק מהפונקציונאליות שלו לא מתפקדת ואי אפשר להראות לשכנה איזה דיל מוצלח עשית! שטחי ככול שיהיה הבחור, קשה יהיה לו להגיע לרמת השטחיות והתועלתניות שהפגנת בדברייך. שיהיה לשניכם בהצלחה.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית