מבולבלת...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
חלק ממני רוצה להעלם,להמחק מזיכרון האנשים. החלק השני נאחז בחיים בעצמה שכזו ופוחד לא להיות, מפחדת להיות נוכחת מדי ומפחדת לאבד נוכחות... ורק מדהים איך תוך חודשיים וקצת לא נותר זכר כמעט להפרעת אכילה קשה... למתן היה מלחמה מתישה כרגע אני מרגישה אני,אני לא נלחמת זה עובר תוך גילויים כואבים על מהו הרס עצמי ההתפרצות של הדברים ע"י כעס וכאב שמעולם לא ידעתי והעזתי לבטא והמעבר לכתיבה במשך 5 ימים. ופתאום את כבר לא רוצה לצום כי זה ממש בזבוז כוחות ולך כבר אין כוח לזה ואת לא רוצה לשקול מחדש 40 כי את מבינה שזהו ניסיון פתטי ואת לא רוצה להקיא כי את כבר יותר מדי עייפה ונמאס לך כבר להדחיק רגשות, להתפרץ בהיסטריה וחוזר חלילה ואת כבר לא עושה את הדברים האלו לא כי החלטת ואת החזקה בעולם שאין דבר עומד בפני הרצון שלה אלא פשוט כי זה כבר לא זה, כי זה לא נותן כלום. תקיאי עד מחר זה לא יעזור.זה פשוט כבר לא יוצא. אבל נשארתי עם איכסה אחר,גועל נפש בלב,וכל פעם אני נופלת לאיזה "חור" אחר אז כנראה שנשארתי תקועה שם פשוט ,גם אם לא מופרעת אכילה בפועל.
מרגש....... ילדה..... הדרך להחלמה רצופת משברים. את חזקה. את חזקה. את חזקה!!!!!!!!!!!!! עדי
תודה רבה לך עדי.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
