האם אני משוגעת???
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
נימאס לי כבר מעצמי הפכתי להיות אדם מגעיל אולי מכל השינויים שעברתי ואף אחד לא מבין נימאס לי מהחיים אני כל הזמן עצבנית נשלטת ע"י מצביי רוח ויום אחד בטוחה שאתאבד בגלל הילד שלי שמשגע אותי אני מטורפת עלוי אבל לפעמים הוא מוציא אותי מדעתי משגע אותי האם אני נורמלית??? לפני כחודשיים עברתי ניתוח עקב הריון מאוד רצוי שהיה חוץ רחמי + סיבוכים מהניתוח הקודם לפני כשנתיים ( בעיה במעי הגס שעמד להתפוצץ - ניתוח קשה כחמש שעות) אני רק בת 26 יש לי ילד בן שנתיים אבל הכל מפריע לי ולא טוב לי מאז הניתוח הראשון אני שהייתי בריאה כל חיי הפכתי לחולנית אני כל הזמן חולה בעלי לא מבין ואומר שהשתנתי באמת הפכתי להיות אדם מגעיל פקעת עצביים מה עליי לעשות איך להמשיך
זמן וסבלנות לילד אין לך..! אבל לעשות עוד ילדים יש לך זמן וסבלנות את לא מסכינה מסכן הילד שיש לו אמא כמוך "אור
שלום קטי, אני לא חושבת שאת "משוגעת", אני רק חושבת שאת כרגע בדיכאון ולא מבינה מה קורה איתך, עברת תקופות קשות בחיים גם ניתוח וגם איבדת את העובר, תני לעצמך את הזמן להחלים, תנסי לדבר עם בעלך על מה שאת מרגישה ואולי גם תפנו ליועץ נישואים ואם הוא לא מעוניין תיגשי לבד לטיפול פסיכולוגי אני בטוחה שהדברים יסתדרו אז בבקשה ממך לא להיכנס ללחץ קחי את הזמן, אני בטוחה שטלי פרידמן תוכל לייעץ לך הרבה יותר ממני. בבקשה שימרי על עצמך. בהצלחה...........................
קטי, יש לך את כל הסיבות שבעולם להיות מאושרת. את צעירה, בריאה, אמא לילד ויש לך תמיכה של בעל אוהב. וזה בקיצור - כל מה שתרצי - יש לך. מאחר וכידוע החיים אינם רק חגיגה ופיקניק, ולצד הטוב יש גם רע ולכן תמיד תהיינה תקופות טובות ותקופות קשות. צריך רק לדעת להסתכל על חצי הכוס המלאה, להישאר אופטימיים ולשמור על חוש הומור. והעיקר לשמור על פרופוציות נכונות. מה שעובר עליך עוד רחוק מרחק רב משיגעון ורצון להתאבד. אז תעשי לעצמך טובה ותנסי להרגע קודם כל למען עצמך ושפיותך, ואחר כך גם למען בעלך והילד. אולי כדאי שתדברי עם בעלך שישאר עם הילד על מנת שתקחי פסק זמן ותצאי לחופשה רחוק מהבית לכמה ימים של התרגעות לבד. יכול להיות שזה יתן לך זמן לעשות חושבים ולהסתכל באוביקטיביות על המצב. אני יודעת שזה נורא בנאלי - אבל תנסי ברגעים של כעס ועצבים לחשוב כמה מסכנים באמת יש בעולם: חולים במחלות סופניות, קשישים ובודדים וסתם אומללים ותביני עד כמה האושר נמצא מתחת לאפך ואינך מסוגלת לראות אותו וגרוע מזה - להינות ממנו. מצאי לך את האושר, תזרקי את העצבנות יחד עם הפסימיות וקדימה לדרך חדשה. תבטיחי לעצמך שממחר זה קורה. וזה יקרה. בהצלחה!
תודה על ההקשבה ועל התמיכה
קטי שלום רב, נראה שאת במצב של מצוקה מורכבת, ושאת עם עומס נפשי כבד. האם היית אי פעם בטיפול פסיכותרפויטי? אני ממליצה לך בחום להגיע לטיפול, דווקא בשעת משבר שכזו. זה יכול להיות מצוין בשבילך. בברכה, טלי פרידמן
במה הוא מתמקד , מהו הטיפול הזה בכלל??? תודה רבה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
