שוקעת...

עמוק

ג'קי יקרה, קראתי הרבה הודעות שלך הבוקר ובזמן האחרון, ואני לא בטוחה שאני הבן אדם הנכון להגיב ביחוד אולי לא בתקופה הזאת ובכל זאת אני אנסה. אז זה שאין לך משהו להאחז בו, כבר אמרתי אני חושבת בעבר ואני אגיד שוב ואולי אוסיף, קודם כל יש לך את עצמך, ואני יודעת שאולי קשה לך לראות את זה עכשיו, בייחוד כשאת שוקעת עמוק, אבל כל מי שמסתכל מהצד יכול לראות את זה, יכול לראות את ההתייחסות שלך לאחרים, את העומק ואת הרגישות, למרות הגיל הצעיר, ואני יודעת שאני די נדהמתי כששמעתי לראשונה בת כמה את, כי מצאתי בך כל כך הרבה קושי וכאב, ויחד עם זאת יכולת וכוחות ותובנה ורגישות לאחרים, שלא התחברו לי עם הגיל הצעיר, ושלא נמצאים בדרך כלל בבחורה בגילך. ובנוסף לעצמך, תנסי למצוא מישהו שאת כן יכולה להאחז בו, להישען עליו, להיתמך בו, בייחוד עכשיו. קראתי על חוסר האמון שלך לגבי פסיכולוגים, אבל בטוח יש לפחות אדם אחד בעולם הזה, שיכול להבין איפה את נמצאת ולמה את שוקעת וידע איך לעזור לך לצאת ממנו. אולי לא נפלת לידיים של המטפל/ת הנכונ/ה, וזה קורה, וקרה גם לי, אבל אסור להיתקע במקום הזה, שאולי באמת לא עוזר לך, ואולי לא בגללך, שווה להמשיך לבדוק עוד אופציות למטפל/ת טוב/ה יותר, שכן יוכלו להושיט את היד, לתת לך את עצמם להאחז בהם, ולהיות איתך כשאת שוקעת, וגם להוציא אותך משם. לפעמים אין דרך אחרת, לפעמים צריך פשוט לשקוע, מי כמוני יודע את זה, אבל גם כששוקעים צריך רק לזכור שאחר כך אפשר להתחיל לצוף, ואחר כך אפשר להתחיל לעמוד, וללכת ולחזור לעצמינו. לא תמיד צריך ואפשר להילחם בתחושה הזו של שוקעת, לפעמים צריך לוותר לה, ובאמת קצת להרים ידיים ולנוח, להיכנס קצת לתקופה פחות טובה, קשה וכואבת, ורק לעבור אותה ולשרוד ואחר כך אפשר לצבור כוחות, ולעלות. איך עושים את זה ? אין לי תשובה טובה, אני פשוט זורמת עם הדברים, וכשאני מרגישה שאני טובעת, אני נותנת לעצמי להיות בחוסר כוחות הזה, בחוסר האונים ובחידלון ובריקנות, כשלי כן יש את מי שיהיה איתי בתוך כל אלה, אז זה קשה, אבל אני לא לבד גם לא שם, וכשאני מרגישה שיש לי קצת יותר כוח, או שאני חייבת לאסוף כוחות כדי לשרוד, וכדי לעבור דברים שחייבים, אני פשוט קמה איכשהוא, והכוחות צצים משום מקום, ואני פועלת - הכל כדי להמשיך הלאה ולשרוד, בתקווה שבקרוב יבואו ימים טובים יותר וקלים יותר, ודברים ישתפרו ואני אוכל להמשיך הלאה במקום טוב יותר. ג'קי יקרה, זו תקופה קשה ולא קלה להרבה אנשים עכשיו, איכשהוא הקושי והכאב התחברו, גל ענקי שכזה מנסה להטביע הרבה אנשים מקסימים תחתיו, אבל חייבים איכשהוא לנסות להמשיך הלאה. אני מנסה ואני רק מקווה שגם את תצליחי לאסוף כוח ולהמשיך לנסות. מקווה שעזרתי, ושלא דיכאתי יותר. אביב.

אני לא חושבת שהמטפלת שלי היא לא מתאימה, או הנכונה, כל מי שמנסה לעזור לי אני לא אוהבת אותו. מה גם שאולי אני היא המטופלת הלא נכונה? אולי אני היא זו שצריך להחליפה? לנסות למצוא מתאימה יותר? זה לא שאני לא מאמינה במטפלים (אם זה פסיכולוגים או פסיכיאטרים), אני חשה שכדי לשמור על האגו שלהם וכדי שברזומה שלהם יצויין עוד מטופל שהבריא, הם דוחפים כדורים כדי שהם יוכלו לומר שהדיכאון עבר, למרות שזה פשוט דעך בגלל הכדורים, נמאס לי לעשות כ"כ הרבה בגלל דברים שלא נעים לי לאכזב, נמאס לי לחשוב שאני אנוכית אבל מצד שני כל הזמן לחשוב על אחרים ואיך הם יהיו מרוצים... פשוט נמאס! רציתי לכתוב עוד, אבל נגמר לי כבר הכוח...

ג'קי אם אני יכול לעזור במשהו אני אשמח לפחות השם שלי מצחיק אותך ( שם של הכלב שלי) וזה דוגי עם שורוק. בת כמה את ?? ( אני לא מנסה להתחיל איתך אני נשוי זה רק כדי לקבל רקע ). שמתי לב (וזאת לא ביקורת חלילה) שאת מאוד אגרסיבית ועצבנית האם זה קשור לסביבה רעה בה את נמצאת אולי שינוי אוירה יעזור לך לצאת מהבלגן. הרבה אהבה - דוגי

Jacki כתב/ה: > > עמוק