ושוב אני לבד

ושוב אני בד ביום שבת ואין אף אחד שישגיח עלי שיגן עלי מפני האוכל מפני האוייב הכי גדול שלי ושוב אני לא ידעת לבקש עזרה ולא יודעת לומר את מה שאני רוצה כל כך לבד כל כך בודדה וכל מה שאני רוצה זה לבכות וגם הבכי לא יוצא וכל מה שאני רוצה זה חיבוק חיבוק דב אוהב וגדול אבל איפה הוא?????????

שרה. ימי שבת יכולים להיות קשים מאוד ובודדים מאוד. אני מכירה את זה. מרגישים כחיה כלואה וכל חשבונות הנפש והרחמים העצמיים צצים להם פתאום. אני הרבה פעמים גם בתור ילדה הייתי מדמה כאילו שיש איזו פיה(אני יודעת שזה נשמע מוזר) שבאה ומחבקת אותי חזק. לא שזה מה שיעזור אבל נסי אולי בכל זאת לטפל בעצמך? להחליט שהיום את עושה למען עצמך דברים טובים. מפנקת את עצמך. אפילו בכוח בצורה מלאכותית. איזו מקלחת חמה? או קרה בעצם. מוסיקה שאת אוהבת. משהו נוח ללבוש. לי יש גם כלבה שאני אוהבת שעוזרת לי. ונגישות האוכל? הממ... נסי אולי להכין לעצמך ארוחות שאת אוהבת. בזמנים מסויימים. אני יודעת שבתיאוריה אפשר להגיד הכל אבל אופן היישום הוא שבעייתי. בכל מקרה אם יש מישהו שאת בכל זאת יכולה לדבר איתו ולמצא פורקן זה יכול להיות נפלא. ואם לא אז מה יותר טוב מחיבוק וירטואלי?. אני פה באם תרצי. נויה

לשרה, הזדהות עמוקה ממני אליך, אילו לפחות היה לי מחשב בבית ולא הייתי צריכה לבוא למקום העבודה המעיק הזה ועוד ביום שבת בשביל להשתמש בו, אבל זה בהחלט שווה אם זה אומר שאני יכולה להכנס לפורום. נעים מאוד שרה, אני יעל. (-: (-: (-: (-:

שרה יקרה, גם אני לבד.. מאוד לבד: לא נעים , מתסכל, כואב, גורם לדיכאון. לפחות תדעי שכמוך עוד רבים, צרת רבים חצי נחמה. צריך ללמוד לחיות עם הלבד, או לחפש מוצא....ואני בטוחה שאפשר!