לכולם -דילמה !

סליחה מראש על הדברים הארוכים,תמיד קימת האפשרות לפנות לפסיכולוג אך אין כמו עיצה " מאחים לנשק". עוד מעט כבר 7 שנים שאני בסיפור של חרדות.לאחר טיפולים שונים ותהפוכות שעברתי בחיים האישיים,הצלחתי "להתייצב"לפני כ-3 שנים,אז גם לראשונה בחיי שקעתי לתוך תחום תעסוקה שממש תפס אותי והפך מעבר למקור פרנסה מכובד להווית חיים. ביום יום הצלחתי לתפקד ברמה גהוהה לא לפני שבלילה בלעתי קוקטיל מכובד של כדורים. למותר לציין כי בצד ההצלחה היו תופעות לא נעימות שנבעו מהכדורים כגון: סיוטי לילה קשים במיוחד,ועוד. לפני 10 חודשים מצאתי עצמי במצב בו הטובענות בעסקים לא עולה בקנה אחד עם התרופות . ניסיתי לעשות שינוים קלים אך זה לא עזר ושוב מצאתי את עצמי מאוד לחוץ מבולבל וחרד. לקחתי החלטה שאני יורד ומהר מכל התרופות (חוץ מקסנקס)וזה נבע בעיקר בגלל ההרגשה שלגוף שלי אין יותר יכולת להתמודד כל פעם מחדש עם כימיקל חדש. המצב החדש של גמילה מכדורים זרק אותי לתקופה של חוסר מעש משך חצי שנה . לאט לאט התחלתי לאבד את הבטחון וקשה היה לי לחשוב על חזרה לאיזה שהוא מעגל עבודה. שקעתי לתוך ימים של שיממון שמתחילים ב-12 בצהרים.ובכלל ההרגשה הכללית היתה מאוד לא טובה , הרגשתי תקוע. אך מצד שני חלו שינויים מעודדים, נעלמו להם סיוטי הלילה,רזיתי 10 קילו ב-4 חודשים ,הרצון לישון בכל הזדמנות הלך ופחת. לפני חודש "גירדתי" את עצמי ועשיתי מהלך שלו אני קורא "צלילה", החלטתי שבמקום העבודה הראשון בו מקבלים אותי אני מתחיל לעבוד ולא משנה שהשכר הוא שליש ממה שיצרתי בתחום הקודם , העיקר מסגרת שתוכל להוות גשר בו אני חוזר לחיים ומנסה מחדש כמובן במצב בו אני לא מטופל ( כדורים פסיכולוג). ותוך התעלמות מוחלטת מה יחשבו הסובבים אותי כשאני נתון בלחץ ובמצבי רוח ירודים. ניסיתי לעשות את המקסימום במקום העבודה החדש ,הצלחתי להגיע בזמן , להיות כמה שיותר יעיל, ובעיקר להראות נכונות, אך ידעתי שאני רחוק מהציפיות. והיום קבלתי את מכתב הפיטורין . כאן אני בעצם מגיע לדילמה. האם להמשיך להלחם ולעבור ממקום עבודה כל פרק זמן בתקווה שהשיפור המיוחל יגיע? או לעשות רברס לתחום האהוב עליי בידיעה ברורה שזה מצריך אותי לשוב לכדורים. יש לציין שהמון דלתות פתוחות בפני משום שיצא לי שם של מצליחן בעיר מגורי בכל הנוגע לאותו תחום. תודה על כל תגובה.

אשמח אם עצתי, המקצועית, תעניין אותך: יש רבים רבים עם הסטוריה דומה לשלך, שהסתייעו ע"י הכוון תעסוקתי. יעוץ כזה, שאינו יקר או ארוך, ניתב אותם לסוגי פעילויות ולדרכי ביצוע של עבודתם - באופן שתאם לרגישות שלהם, ולא העמיס וגירה את סף רגישותם. וכל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם