איך עוצרים את הנפילה-זקוקה לעזרה

כבר איזה שבועיים אפילו יותר אני לא מרגישה הכי טוב נפשית בעיקר,(לוקחת סרוקסט כבר כמעט שלושה חודשים),חזרו לי חרדות ופחדים ולחץ ומחשבות,אני לא ישנה בלילות מלחץ ובכוכה שוב,לא מצליחה לבצע דברים ולהזיז עניינים חשובים,אוכלת המון וזה לא טוב לי,מבולבלת,בקיצור אני מרגישה שאני נופלת ולא מצליחה לעצור את זה,מאוד רע לי ורק שאני מדברת או נמצאת עם החבר שלי אני רגועה ומרגישה טוב,הוא מצליח לעזור לי קצת אבל מרגישה שנחלשתי,חשבתי ברצינות להתאבד,מרגישה חסרת תקווה וטעם להמשיך לחיות בהרגשה רעה ובחוסר תקווה ,תכננתי הכל וכמעט ביצעתי,ועוד אני חושבת על זה,אני לא רוצה לעשות משהו קיצוני ומקווה שמישהו ייתן עצה טובה מה לעשות לפני שאני מתייאשת,אני מפחדת ממה שיכול לקרות ולא רוצהלמות אבל לא יכולה לסבול כלום פתאום,מה אני יעשה?מקווה לתשובה מהירה לפני שאעשה שטויות. מקווה שמישהו ייתיחס ברצינות.

ראשית הפסיקי עם הסרוקסט וגשי לרופא המטפל..שייתן לך תרופה אחרת,באם זאת לא משנה את מצב רוחך במאום. שנית למה להתאבד?מה קרה?ובשביל מה?הריי כבר למען המדינה לא מוכנים אנשים להקריב את עצמם,אז את בשביל כמה מועקות קשות ? שלישית:מה מעיק לך לא פירטת?והחבר איפה הוא ואייך הוא עוזר כשאת נוגה במחשבותיך....? ורביעית באם תכננת ,אז מצבך כבר הרבה יותר טוב,כי בדרך כלל אם מתכננים,לא מבצעים.כי מי בראש שלו במצבים מעיקים לתכנן משהו. חמישית אנו פה משפחה גדולה,את יכולה להצתרף כי גם ככה אנו מחכים לתינוק חדש. והעיקר לא לפחד כלל באהבה פה יש. דניאל

סתם רציתי לומר שנחמד לקרוא את תשובתיך. תשדל להישאר בסביבה ולהמשיך לענות

תתיעצי עם הרופא או הפסיכיאטר יכול להיות שאת צריכה להגדיל את המינון

קארין שלום רב, מי המליץ לך על לקיחת הסרוקסט? זה דורש מעקב אצל פסיכיאטר. האם את מצויה גם בטיפול פסיכותרפויטי פרט לטיפול התרופתי? אני חושבת שזה דבר הכרחי, בעיקר בתקופה שבה את נמצאת כעת. ופרט לכך, אני רוצה לציין שתקופות קשות בחיים זה אחד הדברים שהכי קשה לשאת, לסבול, אך מעצם טבענו כבני אדם, אנחנו שורדים. ההישרדות היא קשה, גוזלת המון כוחות, ולעיתים מייאשת, אבל החיים כאמור, ממשיכים, ואיתם גם את. היעזרי בכל מה ומי שאת יכולה מסביב, החבר, המשפחה, הכדורים וכמובן - טיפול טוב. אני מקווה שתצליחי להתמודד עם תקופת המשבר הזה ולעבור אותו מהר ככל האפשר. העיקר-תחזיקי מעמד, ותמשיכי לשרוד. הגל הנוראי הזה של הייאוש יעבור מתישהו. את רק צריכה לחכות בסבלנות. בברכה, טלי פרידמן