טלי

ההודעה שלך ריגשה אותי.... האמת היא שאני לא מעיזה לחשוב בכלל על המצב שלי. החלטתי לא ליפול עכשיו ! זה קרוב לוודאי יקרה בשלב מאוחר יותר... אבל יש מן תחושה שהכל נגדי...לא? אחרת איך תסבירי את זה? יש את עניין הבן שבסוף החודש הוא הולך לפנימיה ! יש את עניין הגירושין וכל מה שכרוך בזה ! יש את עניין אבא שלי...ואגב, איזה טיפול אפשר לתת לאדם בן 70 שעד לפני שבועיים עדיין עבד במרץ והיום...בלי כף רגל, בלי עבודה , כשהעבודה בעצם החזיקה אותו בחיים... ויש גם את הבת שלי שנמצאת בחרדה גדולה וטוענת מזה כמה ימים שקשה לה לנשום.. והיא מאד עצבנית ולא רגועה...ובוכה המון. ויש את הבן הקטן שמגמגם בצורה קשה לפתע... אז בואי נחשוב רגע יחד...מה כבר עוד יכול לקרות ? הרי כל הקרובים לי נפגעו או נפגעים בצורה זו או אחרת... וכמו שאמר לי אתמול המטפל שלי...שאני אדם מאד חזק ואוהבת את החיים... אבל קצת בא לי לעצור את העולם ולהגיד ,רגע ! תנו לי קצת מנוחה , רק כמה דקות,לקחת אוויר ולהמשיך הלאה... ובמחשבה שניה, ההודעות שלך..הם בעצם המנוחה... לכאורה הודעה פשוטה, תומכת. אבל יש בה הרבה מעבר... אליאן

היי, אני הולכת להגיד לך משהו קשה: את חייבת גם לדאוג לעצמך!!!!!!!!!!! אחי, במהלך החודש בו אימי הייתה מאושפזת בבית החולים, מצא לו זמן גם לצאת עם חברים בימי חמישי ושישי!!!!! את חייבת לנקות את הראש, כדי לעזור לעצמך ולעזור לכל הסביבה!!!!!! אני יודעת שכל אחד הוא אחר, אבל, אחרת קשה מאוד להחזיק מעמד. את לא חייבת לצאת כל שישי כל הלילה, מספיק שתקבעי ללכת עם חברה לבית קפה מידי פעם. האמיני לי, זה מאוד מאוד חשוב, אליאן. טפחי גם את עצמך ואת תחביבייך. עדי

היי, אני הולכת להגיד לך משהו קשה: את חייבת גם לדאוג לעצמך!!!!!!!!!!! אחי, במהלך החודש בו אימי הייתה מאושפזת בבית החולים, מצא לו זמן גם לצאת עם חברים בימי חמישי ושישי!!!!! את חייבת לנקות את הראש, כדי לעזור לעצמך ולעזור לכל הסביבה!!!!!! אני יודעת שכל אחד הוא אחר, אבל, אחרת קשה מאוד להחזיק מעמד. את לא חייבת לצאת כל שישי כל הלילה, מספיק שתקבעי ללכת עם חברה לבית קפה מידי פעם. האמיני לי, זה מאוד מאוד חשוב, אליאן. טפחי גם את עצמך ואת תחביבייך. עדי

אליאן יקרה, כמה שהחיים יכולים לעיתים להיות כל כך עמוסים, מסורבלים וקשים להמשיך אותם... אבל כמו שהמטפל שלך אמר, אני גם אומרת: את אישה חזקה ואמיצה. ואת גם מבין השורדים, את תשרדי את זה, למרות הכל ואף על פי. הרצון הכל כך בסיסי הזה, לשבת רגע, לנוח, לקחת אויר לנשימה, כל כך מובן, כל כך אנושי, כל כך טבעי. אביך אינו במצב טוב, בוודאי גם לא נפשית. בוודאי צפוי לו כעת תהליך שיקום ממושך, שיגזול ממנו וממך המון כוחות. את יכולה כבר עכשיו לפנות לביטוח לאומי ולתחיל לארגן לו עזרה בבית, לכשיחזור. אם את רוצה הוראות מדוייקות מה ואיך לעשות, תרימי אליי טלפון...זה יהיה הרבה יותר פשוט. לגבי הבן שעובר לפנימיה, אני בטוחה שאת בלחץ מזה וגם הוא, אבל אתם הולכים לקראת שינוי שיביא קצת רוגע ושקט לשניכם, ובעצם לכל הבית. אז אחרי תקופת הסתגלות, באופק ממתין לך זמן רגיעה. לגבי בתך, רצוי אולי לקחת אותה לרופא גם כדי לתת לה תחושה שלא מזניחים אותה וגם כדי להרגיע את המצפון, ואם הכל בסדר, אז פשוט להבין שזה סממן טהור של לחץ וחרדה, ולנסות להיות איתה ולהרגיעה ככל האפשר, לעשות את כל הפעולות השיגרתיות, וכו'. לגבי הבן המגמגם, זוהי ככל הנראה גם כן תגובה של לחץ וחרדה. נראה שכל המערכת הביתית נמצאת במצב של מתח אדיר וחרדה. ייתכן ששוה לבדוק לגבי טיפול לשני הילדים הקטנים, אולי במסגרת התחנה לבריאות הנפש המקומית, או השירות הפסיכולוגי. תחזיקי מעמד אליאן יקרה, ואם את צריכה ו/או רוצה, את יודעת איך למצוא אותי. טלי פרידמן