ג'קי אחותי

תודה על מה שכתבת לי. אני מנסה להעסיק את עצמי ( בעיקר בשיחות טלפון ארוכות עם כל מיני אנשים ) , אבל מגיע השלב שכבר אין לי מה לעשות יותר. והמועקה הזאת שיושבת לי בלב , משגעת אותי. והכל בעיקר בגלל חוסר ודאות. למשל בעלי היה צריך לצאת מחר לחופשה קטנה עד יום שישי בערב. ופתאום עכשיו אומרים לו שלא. לא תשתגעי. אני סופרת כל רגע , כל דקה ליום הזה ופתאום -- כלום. זה בהחלט לא עושה לי טוב. ובעלי כל כך חמוד.הוא משתדל שיהיה לי קל ואפילו אמר שהוא יחזור הביתה בבוקר , כשבערב הוא כבר צריך לחזור בחזרה (שעה נסיעה לכל כוון עם כל הפקלאות...). אני כותבת עכשיו ובוכה. בוכה כי נמאס לי כבר מכל הלחץ הזה.נמאס לי מתקוות השווא. ומה לעשות- התקוות זה מה שגורם לי להמשיך הלאה ולא להשבר. מקווה שלא העמסתי עלייך יותר מדי. אוהבת בילי

אל תעלי על דעתך בכלל שאת מעמיסה עליי! למה את אומרת תקוות שווא? אילו תקוות שווא? אם הן גורמות לך תחושה שיש לך במה להיאחז ולא ליפול, אז הן ל-א תקוות "שווא". ואותן נפילות... אם יבוא לך אני אשמח אם תספרי לי עליהן... אל תשכחי שאני אוהבת אותך... מאוווד.

תקוות השווא שלי הן בכל דבר כמעט. בעלי אומר שזה בגלל שאני חושבת יותר מדי ומצפה שדברים ילכו בדרך שמתאימה לי. הוא כנראה צודק. אבל מעבר לזה -- אני פשוט משתגעת אם נהרסות לי תכניות שידועות מראש. למשל שידעתי שבעלי צריך לחזור עד מחר בערב. ובסוף הוא כבר חזר היום. גם אם התכנית שלי הייתה סתם לשבת איתו בבית ולעשות כלום. זה מרגיז שמשהו בתכנית השתבש. המטפלת שלי אומרת שזה כנראה משגע אותי בגלל שככה אני מרגישה שאני מאבדת שליטה על מה שקורה , וזה מפחיד אותי. גם היא כנראה צודקת . אבל אני בשלב שאני עוד לא יודעת איך להתמודד עם זה ........... ועכשיו גם הילד שלי חולה. יש לו חום . והוא ממש סמרטוטי. נפל מעייפות כבר בשמונה. לא אופייני לו. בדר"כ עד שהוא נרדם......... לוקח הרבה זמן. אוהבת בילי