לפסיכולוגים

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

01/08/2001 | 11:52 | מאת: חחחחח

אני בן 15 וחצי לפני שנה וחצי התחלתי כל-הזמן לשנוא את החיים , והרבה פעמים כמעט התאבדתי והייתי בטיפול פסיכולוגי, ועברתי בין 7 פסיכולוגים שהיו ממש טובים.... והייתי בהרבה סדנאות, ושום דבר לא הצליח. התחלתי לעשן מריחואנה, משהו כמו פעם בשבועיים במשך חצי שנה.... כעבור חצי-שנה , הפסקתי לעשן מריחואנה , ועכשיו למרות שאני כבר לא מעשן , אני מרגיש טוב מאוד , ומאושר מאוד מאוד מאוד, וכל הזמן הולך ברחוב עם חיוך על הפנים, ואני הולך לבית-ספר כל יום ויש לי הרבה רצון להשקיע בלימודים , ופעם לא הייתי הולך איזה תקופה כמעט בכלל לבית-ספר, והייתי מבריז כל-הזמן.... אז מה יש לכם להגיד על זה ????????????? רק בגלל הגראס שעישנתי בסביבות ה-12 פעמים ,החיים שלי הפכו להיות מאושרים !!!! אני יותר לא עצבני, ועכשיו גם יש לי רצון להרבה דברים שמקודם לא הייתי עושה כמו ספורט. כל יום בבוקר אני קם ב -6 בבוקר , ועושה ריצה של רבע שעה, ועוד הרבה תרגילים אחרים. הכל בגלל הגראס, ואני חושב שכל בן-אדם שעל מצב של כמעט התאבדות , כדאי לו כבר לקחת סיכון של לעשן גראס , מאשר למות על המקום. וזה בכלל בקושי מזיק , יש לי עוד הממממוווווווןן חברים שמעשנים אפילו כל-יום במשך יותר משנה , והם מתפקדים מצוין בחיים שלהם , ואפילו עושים בגרות , ומקבלים ציונים טובים. זה פשוט צמח שריפא להם את הדיכאון.... תגידו לי מה יש לכם להגיד על זה !!!!!

01/08/2001 | 12:33 | מאת: יוסי

אתה עוד צעיר ..... אני עכשיו בן 35 , ושהייתי בגילך גם היה לי משבר קשה מאוד , ונגררתי בגללו לעישון גראס. מה שאמרת קרה גם לי , החיים שלי גם הפכו להיות יותר שמחים לאחר תקופת עישון של שנה. יש לי בנוסף חבר שסבל מבעיית גמגום , והוא היה מעשן גראס כל-יום. אחרי כמה חודשים מאז שהוא התחיל לעשן גראס , שמתי לב שלאט לאט בעיית הגמגום שלו עברה, כיוון שבין היתר הוא היה גם יותר מאושר , והרי מתי שבן-אדם מאושר הגוף שלו מבריא ביותר קלות. אחרי שעישנתי , הייתה לי השקפת עולם אחרת לחלוטין , וכבר לא קורה שאני חושב עדיין על התאבדות, או על חיי כמשהו מגעיל. להיפך , החיים טובים , צריך פשוט לדעת איך לחיות אותם, ואיך להתמודד עם הקשיים. יש לי היום כבר 2 ילדים , אני נשוי , ואני נקי מסיגריות וגם מכל דבר אחר. אם יש משבר מסוים , אני מאמין שלגראס יש את הכוח לרפא את הדכאון..... עכשיו שאתה מרגיש טוב , אל תחזור לעשן את זה , ותשתדל לא להגרר לסמים אחרים שיכולים להרוס לך את החיים.

01/08/2001 | 12:39 | מאת: איש עם ניסיון

תראו , אני רוצה להגיד משהו כזה אני לא מתנגד לגראס , מי שרוצה שיעשן.... אבל אני חושב שבן-אדם שמעשן גראס , הוא בן-אדם במצוקה נפשית. ואני כבר ניסיתי לעשן גראס , וזה עשה אותי שמח לשבועיים , ולא להמשך חיי. כמובן שבן-אדם שמעשן גראס פעם בשבוע יהיה מאושר , אבל הנזק הוא בלתי-הפיך ירידה בזכרון , ובריכוז...אבל אם זה במצב ממש של סבל מהחיים... אז אפשר להשתמש בגראס , כי עדיף להיות עם פחות זכרון מאשר להתאבד ולא להיות בכלל.

01/08/2001 | 14:46 | מאת: ליליפוט

היי, תשמעו, מהכתוב כאן עולה שהגראס עושה ניסים ונפלאות עד כדי כך שאפילו מרפא מגמגום... בשביל מה אנשים מחכים בתור לרב איפרגן ( הרנטגן ) ? שיתחילו לעשן גראס......

01/08/2001 | 16:22 | מאת: Jacki

מה שעוד יותר מצחיק זה שגרמת לי לצחוק... טוב שמע אחי, אני חושבת שאני יודעת על מה אתה מדבר למרות שלא עישנתי אף פעם גראס. תראה זה כמו שאומרים על סיגריות שהן מזיקות לגוף אבל טובות לנפש. אז אני יודעת שגראס זה לא כמו סיגריות (אולי אפילו יותר טוב..?! לא יודעת...תגיד אתה) אבל אולי זה באמת יכול לעזור בדיכאון... חיחי....באמתתתתתת שזה נשמע מצחיק... אתה לא חושב שאם כל האנשים שנמצאים בדיכאון היו מעשנים גראס העולם שלנו היה נראה אחרת...?! ווווואאאאווווו.....

02/08/2001 | 00:31 | מאת: קרן

שלום, אני לא חושבת שזה קשור לגראס, כלומר לא באופן מודע. רובנו שנמצאים על סף ייאוש, מחכים רק למוות שיבוא ויגאל אותנו, פונים ל"מרה שחורה" כלשהי. אם זה בדמות אלכוהול, סמים, חתכים עצמיים, נסיעות מסוכנות וכו'. הצורך בלאבד שליטה על חייך ובו-זמנית להישאר בחיים, זה אתגר לא קטן. אני לא עישנתי גראס אבל הייתי במקום השחור הזה, רק שדפקתי לעצמי את המוח, הנפש והגוף בצורה הרסנית אחרת. ואתם יודעים מה...איך שלא יהיה שאתה נמצא כבר בתחתית הבור ואין לך עוד מה להפסיד, קורה פתאום משהו ואתה מתחיל להבין לאט לאט ובשקט...למה בעצם אתה חי. תשמרו על עצמכם.

04/08/2001 | 02:00 | מאת: רחל

טוב אז לי דווקא יש סיפור קצת שונה... אני בת 21 ועד לפני חצי שנה בערך לא נגעתי בעניין אפילו פעם אחת. ובפעם הראשונה שכן נגעתי כל היה נורא מצחיק ונפלא, גם בפעם השניה והשלישית... אבל בפעם האחרונה (לפני 3 חודשים בערך) שום דבר כבר לא היה נפלא- נכנסתי להיסטריה וכמעט אישפזתי את עצמי בבית חולים. מאז אני סובלת מחרדות ודיכאון.... לאנשים מתוסבכים אני מש ממש לא ממליצה.... אז מה יש לך להגיד? כל מקרה לגופו...

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית