לדפני האהובה

הייייייייי אני שמחה שאת שוב מוכנה לעזור לי הרבה זמן לא דברנו רציתי להגיד לך שאת נורא הרגעת אותי. המצוקה היא שהקדימו לי את תאריך הגיוס לספטמבר אני נורא מפחדת הפחד מתגבר כול יום שעובר,דפני כול מה שדברנו על הבעיות חברתיות ניסיתי לשנות אבל זה לא מצליח,תמיד אני כועסת אליי מחדש מההתנהגות שלי תמיד המחשבה כשאני מדברת בטח יחשבו עכשיו שאני טיפשה ניסיתי וניסיתי להשתנות אבל כשהמצב מגיע אני לא מצליחה, אני מפחדת שבטירונות או בבסיס הרגיש כך ואז הסגר בטוחי לבד? ועוד דבר בחרתי רחוק מהבית מה את חושבת שהיה קשה נכון???אוהבת אותך

היי נטעלי, אני מבינה את הלחץ מהקדמת הגיוס. אבל, חשבי על זה, הרי הגיוס יגיע מתישהוא - אז למה לדחות את הקץ? שיהיה כבר בספטמבר, מה זה משנה. נטעלי, אני לא מציעה לך להשתדל להשתנות. הצבא הוא מקום גדול ויש בו כל מיני אנשים - וביניהם בוודאי תמצאי את האנשים שיחבבו אותך - ואת אותם. ההתחלה תמיד מלחיצה וקשה, זה כך לכולם. אבל הטירונות מגבשת, יוצרים חברויות מהר. יש משהו בתיזוזים ובקשיים שהופך את המתגייסים ל"אחים לצרה", כך שאני חושבת שלא תהיי לבד. בכל מקרה, שיהיה לך גיוס קל עד כמה שאפשר, ובהצלחה. דפני.