נשמה תאומה שלי,

כן, פגשתי אותה, ונתתי לה לקרוא את המכתב, היא אמרה שבכל התקופה הזאת היא לא צחקה איתי והיא היתה אומרת לי כן, כי היא באמת אוהבת אותי מעבר לקולגה, היא אפילו הסבירה לי מה היא אוהבת בי שהתאים בדיוק מושלם למה שאני אוהב בה. אבל לאחרונה היא חוותה כמה אירועים שגרמו לה לבחון מחדש את המושג הזה שניקרא - אהבה, היא לא יודעת אם זה באמת קיים. תחושתי? עכשיו אני מבין עכשיו אני יודע שפגשתי אותך - החצי השני לי החצי הזה שיהפוך אותנו ל 2 שלמים עכשיו אני מבין עכשיו גם עצוב על כך שאין מה לעשות אבל עכשיו את לא יכולה להעניק לי ובכלל כואב לי לראות אותך עצובה לראות אותי כואבת לראות אותך לראות אותי החצי השני שלי אני יודע שאין לאן ללכת אין מה לנסות את פגועה ופשוט לא יכולה ראיתי את זה בעיניים שלך, יכולתי לזהות את התחושה, שאני כל כך מכיר. ואני יודע שאת זה לא אוכל לשנות חבל עצוב אבל הרגשתי שאני חייב לנסות וניסיתי ולפחות עכשיו את יודעת שמתי שתרגישי שאת יכולה ומתי שתחליטי אחרת דלתי פתוחה בפנייך. היה יופי לפגוש אותך נשמה תאומה שלי, אבל עכשיו כל אחד פונה לדרכו מי יודע אולי פעם דרכינו יפגשו ונאחד את החצי שלך עם החצי שלי החצי החסר זה שיהפוך אותנו ל 2 שלמים. באהבה דניאל

היי דניאל, קשה וכואב לי. לא, התחושה היא שלך בלבד במקרה הזה, לא קרה שום דבר שגרם לי לבחון מחדש את המושג שנקרא אהבה, ולראות אם הוא קיים, אבל.. כן קרו והתרחשו דברים שגרמו לי לבחון מחדש את מושג החיים ואת עצמי, ואם נחבר את שני המושגים הללו, החיים שמו אותי במבחן קשה ולא קל, איבדתי את העבודה, איבדתי את הרכב, עוד שבוע האזכרה של אבא והלחץ מהמשפחה לא קל, והטיפול קשה, והמעמסה כבדה, ובא לי לצרוח ובא לי להגיד שכואב לי ואני לא יכולה. אני יודעת שהייתי בשבילי פה לאורך כל הדרך, וניסית גם באיסיקיו וגם בפלאפון, ואני לא הצלחתי לפתוח את הדלת, ולהכניס אותך פנימה, ולא רק אותך כמו שאמרתי, היחידה שנכנסה איתי ל"חדר החושך" שהתחבאתי בו, והגיע איתי לסוף הדרך, היא המטפלת שלי. היא ואני היינו שם, וגם אותה היה לי קשה להכניס וגם את זה עשיתי אחרי שוידאתי מעבר לכל ספק שאני לא אשאב אותה לשם, שהיא יכולה להיות איתי במקום הקשה הזה, בלי לטבוע ביחד איתי. ועליך, ועל כל השאר, רק רציתי להגן ולשמור, שלא תטבעו, שלא תשקעו יחד איתי בחור השחור, וזאת רק עוד סיבה לכך שחסמתי אתכם בחוץ, מעבר למה שכבר כתבתי כאן בעבר. אבל דניאל, יחד עם הכל, כן הייתי כאן. נכון, לא כל יום ולא כל היום, כמו שההייתי בעבר, אבל כן פעם ביומיים, לפעמים פעמיים ביום, וגם אמרתי, שאני כאן עכשיו לא כל כך בשביל אחרים, כי אני לא יכולה, שאני כאן בשביל עצמי, בשביל לשחרר את הקושי, לנסות לרסק את האבן, ולתת למטען הנפץ להשתחרר קצת. ואתה יודע מה ? זה מתחיל לקרות. הדברים מתחילים לצאת. אני יכולה קצת לאכול, קצת לישון וקצת להתרחץ. אז על חצי אחד מהשלם עברה סערה, והחלקים שמתחברים קצת התעוותו מהגשם ומהרוח ובעיקר מהדמעות והפחד, והחיבור קצת נפרד, אבל הסערה תעבור, והשמש תגיע ותלטף, ושני החלקים יוכלו להתחבר שוב ולהנות מהשמש והאור והפריחה ביחד. ונכון, לא הסברתי למה אני אוהבת אותך ולא צחקתי איתך בכל התקופה הקשה הזו, מצטערת וסליחה. אני לא מחייכת חיוכים וצחוקים מזוייפים כשאין לי אמיתיים, אני לא מרמה אף אחד ולא מוכרת אשליות לאף אחד, אם אני ארמה כאן בפורום או בטיפול, אני מרמה את עצמי ואת עצמי בלבד, אז בפורום זאת אני, כמו שאני בחוץ. אז אם אין לי צחוק אמיתי או חיבוק חזק ואמיתי וכן לתת לך, אני לא אתן, מצטערת, ואני אפילו אעדיף להעלם. ולמה לא הסברתי למה אני אוהבת אותך ? מה יש להסביר ? לא צריך סיבות, אצלי יש תחושת בטן ולב חזקה שאומרת לי שאנחנו מתאימים, אין לי הסברים תאורטים, אין לי סיבה מוצדקת, אבל יש לי המון המון המון רגש, ולפי דעתי זה הכי חשוב. דניאל, חבל לי שאתה הולך בגללי, עצוב לי, ועדיין זאת הבחירה שלך, אם קשה מדי איתי כרגע - תתנתק ותן לעצמך לנשום, זה בדיוק מה שניסיתי למנוע, לא רציתי שיהיה מעיק מדי ומכביד מדי איתי - אז בעטתי, ואולי טעיתי, אבל אולי גם לא ? עובדה שקשה לך כל כך איתי עכשיו. שוב, מצטערת וסליחה שפגעתי, וחבל לי וכואב לי בלב שאתה הולך, אבל אם יהיה לך יותר קל ללכת, מאשר לחכות עוד טיפה בסבלנות שאני אתאושש ואתחזק, וזה כבר מתחיל לקרות, הכוחות שלי די צצים לאחרונה, אז תעשה את זה - בשבילך !! כי אתה זה מה שחשוב !! ומותר עדיין ? בכל זאת ? למרות הכל ועל אף הכל לאחל לך שיהיה לך קל ? להגיד לך שאני אוהבת אותך למרות שקשה לך לראות את זה עכשיו ולהאמין בזה עכשיו ? לשלוח לך חיבוק עם הכוחות שנשארו לי ? ואת התודה שלי שניסית ? אם כן ואם לא הכי חשוב זה ששלוחה לך אהבתי והחיבוק הגדול, ושתדע שתמיד שמורה לך פינה מיוחדת וחמה בלב הקטן שלי, שאולי עכשיו קצת מרוסק, אבל הפינה שלך נשארה שלמה ושרדה את הכל, ואני שרדתי ועברתי את הכל, ומתחילה להתחבר. אוהבת אביב.