חוסר אכפתיות

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

28/07/2001 | 16:01 | מאת: רונן

זה מספר חודשים אני מאד אדיש לנעשה סביבי. זה אלי קשור להרגשה שיש לי הרבה כשלונות בחיי שכבר מאוחר לתקן אותם, כך להרגשתי. יש לי בעיה עם אחת הבנות שלי שנהגתי להכות אותה קלות בילדותה ואני היום מתחרט על כך. גם אותי נהג אבי להכות בילדותי ולכן יש לי בעיה עם אמי שנשארה בחיים ולא עשתה דבר למנוע את זה. אני גם הסתכסכתי עם הורי אשתי מכיוון שחשבתי שגם אותה הם נהגו להכות בילדותה וגם מתיחסים אליה לא יפה לעומת אח שלה שמקבל יחס מועדף מאד מבחינה כלכלית. אשתי מסכימה עם זה אך אומרת שאמא היא כזו גם אם היא נוהגת לא כשורה. מאחר ואני מרגיש לא טוב עם כך רציתי לדעת מה עלי לעשות כדי לא לחשוב על כך כל היום ואיך אני מתחיל לטפל בעצמי כך שאפסיק לישון הרכה ואתחיל לעשות דברים חשובים לי ולמשפחתי. עלי לציין שאני עובד בעסק שבבעלות חמתי וגיסי ויש לי 3 ילדים סך הכל ואנחנו משפחה נורמאלית סך הכל מהמעמד הבינוני.

28/07/2001 | 16:39 | מאת: ויוי

רונן יקר . יש לך בעיה קשה ולא פתורה עם אמך . אולי כעסים ישנים שהיצטברו בזמן שהית ילדותך המוכה . אתה חושש שגם בתך תיתנתק ממך אולי , ויחסה אליך יהיה דומה ,לשלך עם אימך . אז לחרדות האלה, שלא נותנים לך מנוח אל תיתן להשפיע עליך . אל תיכנס למיטה אפילו אם זה כל רצונך . תחליט שמישפחתך חשובה לך עד כדי כך , שאתה חייב לפתור את הבעיות . עכשיו .......זה חשוב יותר מכל . אז צעד ריאשון לאחר שהחלטת , תיגש לרופאת המישפחה והיא תמליץ לך על מטפלת , שיכולה לשוחח איתך שיחה אחת או יותר , לפי הצורך ,לחזק ,לתמוך , ולתת לך כיוון . מה דעתך ? ואני מדברת מיתוך ניסיון . שיהיה בהצלחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית