דניאל - יש לי בקשה...

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

28/07/2001 | 09:35 | מאת: אביב

היי דניאל, יש לי בקשה אליך, אל תבעט כל כך חזק, אתה עלול לשבור משהו בדרך, אז נכון הכלי שאתה בועט בו כבר משומש, כבר די מרוסק, כבר נשבר והודבק כמה פעמים, אבל עדיין יש לו תקוה להתחבר ולהצליח לחזור לעצמו, ולמצב שלו לפני כן, ואולי הבעיטה שלך, יכולה למנוע ממנו להצליח, אולי היא יכולה להיות המכה האחרונה שתשבור אותו סופית, תנפץ אותו לכאלה רסיסים, שכבר לא יהיה מה להדביק ומה לחבר. קיבלתי את המסר שלך, גם בהודעות באיסיקיו לפני כמה ימים, גם בפלאפון וגם באיסיקיו הבוקר, לא הגבתי, כי אין לי מה להגיד מעבר למה שכבר אמרתי, אין לי מה להסביר מעבר למה שכבר הסברתי, וההודעות האלו מעציבות אותי כל פעם מחדש, קורעות לי את הלב וגם מפחידות אותי קצת. אביב בתקופה קשה, לא קל לה, היא מעדיפה להעלם עכשיו מפה, מהבית ובכלל מהעולם, שלא יראו אותה, שלא תתפוס מקום, שלא תתפוס נוכחות, שלא ישימו לב אליה, לא רוצה שיבינו אותה, לא מבינה את עצמה, לא יכולה להסביר, לא יכולה להיות פה לא בשביל עצמה ולא בשביל אחרים. אביב עכשיו בוכה וצורחת, וכל מה שאני מנסה לעשות בשבילה לא עוזר. אני נותנת לה אוכל, היא לא יכולה לגעת בו, אני נותנת לה מיטה ושמיכה להתחבא בהם, היא לא מצליחה לישון, אני שואלת אותה מה היא רוצה, היא לא יודעת לענות, אני מבקשת ממנה לאמר לי איך אפשר להקל עליה עכשיו, איך אפשר לעזור, והיא ממשיכה לבכות ואומרת שאי אפשר, שצריך לתת לזמן ולימים לעבור איכשהוא, ולתת לדברים להסתדר מעצמם, כי הם כבר לא בשליטתה. אז.. בבקשה.. תן לי את מרחב הנשימה שאני צריכה כדי להתאושש, כדי שאני אוכל לחזור לעצמי, כדי שאני אוכל להרגיש שוב שמגיע לי מקום בעולם הזה, שמגיע לי לאכול, שמגיע לי לישון, שמגיע לי להרגע ולנוח. לא הצפתי את הפורום בהודעות קשות גם כי אני מרגישה שלא מגיע לי פה מקום עכשיו וגם כי לא רציתי להכביד עליכם ועוד זכור לי עד כמה היה קשה לכם עם אותה "דמות בערפל" שהחליפה את אביב במשבר שעוד נמשך. אז לא ביקשתי תמיכה ואני לא מבקשת, וגם לא חושבת שמגיע לי, אבל אני כן מבקשת להרפות קצת את הלחץ, לא לחנוק בהודעות קשות כשקשה לי כל כך גם ככה מעצמי, לא להתקיף, לתת לי להתאושש, ואז תוכל לבעוט כמה שתרצה אם תרצה, ואני אגיב - מבטיחה, או שתוכל להיות פה בשביל להמשיך בקשר היפה שהתחיל ביננו ויכול להימשך, כשאני קצת אתחזק. ודניאל.. עכשיו זה לא קשור לזה שאמרתי שחברים לא נוטשים, זה לא קשור לחיבוקים ששלחתי ושקיבלתי, וזה לא קשור לזה שהייתי פה בשבילכם כשרק יכולתי לפעמים גם ימים שלמים, עכשיו זאת רק השרדות, שלי, עכשיו זה המבחן האמיתי של האם אני אצליח לעבור את התקופה הנוראית הזאת, שבה הלכתי לאיבוד, זאת לא אני יותר, זאת לא אביב יותר, ולמצוא את הדרך חזרה. סליחה שאני מאכזבת, סליחה שאני לא עומדת בציפיות, אבל אף פעם לא הבטחתי שאביב לא נופלת או לא תיפול, תמיד אמרתי שיש משברים ויש תקופות קשות, והיו ויהיו, ואלה החיים של כולנו, וגם אני צריכה ורוצה להתרחק עכשיו ולא לתפוס מקום שלא מגיע לי, ולא להיות בשביל אחרים, אלא בשביל עצמי, בשביל להמשיך לנשום, רק לנשום ולהצליח להחזיק את הראש מעל המים, עד שהגל הזה יעבור כבר. אביב.

28/07/2001 | 12:32 | מאת: ויוי

אביב יקרה ! אומנם אני לא דניאל ....אבל כל כך רציתי להגיב ,על מיכתבך המרגש ,. הבנתי שכתבת תוך כדי , לכולם , והירגשתי שגם אני כולם . מישהי שלא מיתערבת הרבה אך אוהבת ומעריצה מרחוק . חוזקך, עמידתך ,ונאמנותך לפורום הם ,מהמיוחדים שיש . את מיתנצלת אפילו שאת "נעלמת "לתקופה. ומרגיעה בזה שעוד תחזרי , זה רק כדי לצבור כוח . הביטחון שיש לך בנו והביטחון שלנו בך , זה החוזק וזה הבית והיסוד תקיעת היתד של השקט והיציבות הנפשית .ואפילו לזמן שאול וקצר ,שלפעמים זה גם מספיק . יש לך כאן מעמד ,ו עמדה מכובדת שנירכשה בכבוד ,ומקומך הרם שמור לך . את כל כך צנועה וגישתך הפתוחה והחיובית היו לעזר בכל המיקרים שהיזדקקו לך תמיד העלית על הכתב משב מעודד של סובלנות תובנה תמיכה והבנה כלפי הזולת וזה שיפר פלאים את מצבנו , באותם משברים . וכעת עם תחלואי הנפש שפוקדים אותך ,תתיגברי עליהם עלידי שתדעי שאנו כאן שומרים על המוצב ,ומקווים שאת תשכילי לשמור על אביב שלנו . תישתדלי להרבות באיזה שהיא פעילות ביחוד באויר הפתוח ובמרחבי הטבע אם זה מיתאפשר , ותאמצי את גישתך האחראית הפתוחה והחיובית גם במצב הנוכחי . מחכים בסבנות כפי שרצית , את אבן חן מיוחדת שלא הולכת לאיבוד ..כי היא עשויה מבפנים ממתכת קשוחה ,. כמו קיסמך האישי ואישיותך המופלאה אש הולכים לפניך וזה נכס יקר ...בתי . שלך בחום . ויוי. אני מיצטערת אם זה יראה כפלישה או משהו כי אף פע ם לא יצא לנו לדבר ישירות .אך כן נעזרתי בך הרבה בסתר . והיום הירגשתי צורך עז מאד לכתוב לך מרחשי ליבי .

28/07/2001 | 20:43 | מאת: רמי מור

נראה כמי שאכן זקוקה לעזרה.לא להניח לנערה ואפילו לא לרגע.פשוט חבריה תנו לה התמיכה.

28/07/2001 | 22:55 | מאת: שאול

כנסי בו במזדיין,הוא חושב שהוא יכול לעזור לכולם ההומו המזדיין כנסי באמא שלו החסר אונה אני אעזור לך להיפטר ממנו

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית