לטלי פרידמן

מה לעשות...שאני כבר סובל מחרדות 10 שנים וניסיתי את כל הטיפולים שאתם מקשקשים פה ותאמיני לי שהרשימה ארוכה וכמו שאומרים הפכתי כל אבן !!! שורה תחתונה הכל חרטה שום דבר לא עזר...ולי אין רחמיים עצמיים אני למדתי להשלים אם הבעיה ואני חי איתה בשלום אם כל המגבלות ואל תפרשו את זה שמטופלים שלכם עוברים טיפולים ושבשלב מסוים הם נעלמים ואתם מפרשים זאת כהצלחת הטיפול אני מוכן לשלם לך כל סכום אם את מסוגלת לטפל בבעיה ולגאול אותי ממנה....אבל אני לא מוכן לקבל שזה טיפול שלוקח שנים כשכל הטיפולים על חשבוני...מה קרה תעברו לשיטה הצלחתם תקבלו כסף לא הצלחתם לא תקבלו כסף.....הענף שלכם מלא בשרלטנים שמנצלים מצב ספורים את יכולה לספר לאלה שרק עכשו התחילו אצלהם בעיות חרדה לא לי.....בסרט הזה כבר הייתי תגידו את האמת אתם יכולים אולי קצת להקל קצת לעגל פינות אבל פתרון אין לכם נקודה ואם תראי אחד מהלקוחות שלך שטפלת והבריא מחרדות תקבלי 1000 שח על כל אחד כזה ושוב אתם טועים ומטעים ומפרשים את זה שלקוחות מתיאשים ולא חוזרים כהצלחת הטיפול איך אתם יכולים לטפל אם אתם בכלל לא יודעים ולא תבינו אם מה אנשים אם חרדות מתמודדים תאמיני לי אני בלי התואר פסיכולוג יכול לעזור ועזרתי לאנשים יותר כי אני מבין אם מה הם מתמודדים......אז אם את רוצה שאני יעשה לך כאן בית ספר אז בבקשה

אור היקר, שוב טעית, והפעם בגדול. כמו שכתבתי לך במכתב הקודם, אני מכירה אישית מטופלים שהצליחו להתגבר על חרדות. ולא, הם לא נטשו את הטיפול, אלא התמידו בטיפולים ארוכי טווח. היה להם את האומץ והכוח והרצון, והם הצליחו! ולא חייבים לשלם הרבה כסף, אפשר לעשות זאת גם במסגרת של טיפול ציבורי, שברוב המקרים אינו נופל ברמתו מטיפול פרטי! אין לי מושג לגבי רחמים עצמיים אצלך, אך ברור לי שאתה חש מרומה בצורה כלשהי, ואתה מאד מאד כועס על כל מי שניסה לעזור לך ולא הצליח. אני אפילו לא בטוחה שהיית רוצה לנסות מטפלים חדשים...ולו רק בשביל התקווה שהמצב עשוי להשתנות. ואגב, הערה אחרונה: החרדה משרתת צורך מסויים אצל האדם, והיא משמשת פעמים רבות מעין מנגנון הגנה מפני התמודדות עם מצבים/אובייקטים מפחידים/מאיימים וכו'. לעיתים אנשים לא "מוותרים" על החרדה, כיון שהם מעדיפים אותה, על פני ההתמודדות עם הבעיה האמיתית. ולא, זו אינה פסיכולוגיה בגרוש, אלא דברים שראיתי וחוויתי בתוך הקליניקה. אז אינני יודעת מה אתה מתכוון לעשות עם דבריי, אבל בבקשה ממך, אל תיקח את התקווה לאחרים. כל אדם זקוק לתקווה, ובמקרה הזה, לתקווה יש בסיס מוצק ואמיתי. בהצלחה, טלי פרידמן

טוב .........! אם את אומרת מי אני ??? מה אני??? מאחל לכולם בהצלחה

לאור ולכל הבועטים.. אני לא יודעת איך להגיד את זה, אבל אתם בועטים באדם הלא נכון !! טלי היא ממש לא הכתובת !! ואני מרשה לעצמי להתנצל בפניה בשמכם, כי לא ראיתי כאן שום התנצלות מאף אחד שבעט ולא בצדק. אור היקר, אני מבינה את הכאב שלך ומרגישה את התסכול שלך אחרי כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה נסיונות לטיפול בלא הצלחה ממשית, אבל צריך לדעת על מי לכעוס ועל מי להוציא את התסכול ואולי לא על מי אולי איך, ואחרי שעושים את זה גם לדעת ללכת קדימה, עם כל הקושי. הייתי בדיוק במקום שלך, של נסיון עקר לטפל בדברים בלא הצלחה, ובמקום להצליח לצאת מהקושי, להתדרדר עוד יותר, ואני לא השלמתי עם החרא, ולא רציתי לחיות עם החרא, שאפתי לצאת ממנו ולחזור לחיות חיים נורמליים. אז נכון, יש מטפלים שרלטנים, יש מטפלים שגובים כסף סתם, בשביל לשבת מולך עם פרצוף אטום, ולהקשיב, בלי לעזור, בלי לתת דרכי התמודדות, בלי לקדם אותך לשום מקום במקרה הטוב, ולדרדר אותך לתחתית במקרה הרע, אבל זאת האחריות של המטופל, לראות אם הטיפול עוזר לו או לא, לדעת להפסיק אותו בזמן, ולדעת למצוא לעצמו את המטפל שכן יכול לעזור, שכן יודע איך, שכן מבין את המקום הקשה שלו ונמצא איתו שם, ויכול לעבור איתו את הקושי, ולעלות אותו חזרה למקום מבטחים. אני שומעת את האשמה לגבי המטפלים של "איך אפשר לטפל כשלא מבינים מה היה שם", אבל טלי היא לא הכתובת, את טלי אתה לא צריך להעביר בית ספר בענין, תאמין לי אני העברתי אותה כבר התמחות בענין והיא עברה אותה בהצטיינות. היא יודעת ממני ב"שידור ישיר" מה קורה שם. היא עברה איתי התקפי בולמיה, הקאות, חרדות ודכאון בזמן אמת, באותו רגע שהם קרו. אני דיברתי איתה מתוך התקף חרדה, כשלא יכולתי לנשום, כשחשבתי שאני הולכת למות, כשכל הגוף רעד לי, ובקושי הצלחתי לדבר, ובקושי הצלחתי לחייג את המספר, והיא יודעת מה זה התקף חרדה ממקור ראשון. וכן.. היא גם הצליחה לרפא אותי מהבולמיה ולרפא אותי מהתקפי החרדה, אז נכון מהתקפי חרדה סבלתי לא יותר מדי, אבל היו כמה חודשים בתחילת הדרך שגם הם היו קיימים בעוצמה לא קטנה ומהבולמיה היא הצליחה להוציא אותי אחרי שנה וחצי של סבל, וכאב ויסורים. ונכון, אין אחוזי הצלחה של 100% בשום דבר, לא במחלה פיזית, ולא במחלה נפשית, והתקפי חרדה הם סוג של מחלה, ולא תמיד אפשר לעזור לכולם, ולא תמיד אפשר לרפא את כולם, וגם אם טלי לא היתה מצליחה להוציא אותי מהדברים הללו, ויש דברים שעדיין נמשכים כמו הדכאונות והמשברים והתקופות הקשות, היא לפחות לא השאירה אותי אף פעם לבד, לא בהתקף חרדה, לא בהתקף דכאון ולא בהתקף בולמיה. אף פעם לא ביקשתי עזרה ולא נעניתי, גם אם זה היה בשתיים בלילה. אז צריך לדעת במי לבעוט ואיך לבעוט, למרות התסכול והכעס והכשלונות והאכזבות, ובטח בטח שאסור לסגור את הדלת לפני אנשים שכן מנסים להתמודד ולהילחם ואולי עבורם אפשרי מה שהיה בלתי אפשרי עבורך, ואולי הם יצליחו במקום שאתה לא הצלחת, אולי בגלל שלא הגעת אל המטפל הנכון. וטלי היקרה, אני מתנצלת ומבקשת סליחה ממך בשם אור ובשם כל הבועטים, מהמקום הכי כואב לי. אולי חשפתי כאן דברים שלא הייתי אמורה, אבל קשה לי לא להגיב. שיהיה לילה טוב לכולם, אביב.

טוב.......הבנתי ואני מבקש סליחה מטלי

אביב יקרה, כמה הפתעת אותי (לטובה), כמה ריגשת אותי (עד דמעות) כמה אני שמחה לראות אותך כאן, ככה, כמו שאת. כל כך אמיתית, כל כך כנה. קחי את המקום לעצמך, יש פה בשפע... טלי פרידמן