לדנה המקסימה

דנה לה את כול כך חמודה, תודה לפחות משהו באמת מסביר לי אייך זה תראי נורא קשה לי להתחיל לפתח שיחה עם אנשים אין גם על מה אין לי מושג אייך בכלל להתחיל שיחה???אייך זה היה אצלך? אני מפחדת שכולם שם היו כקבוצה ואני לבד?מבחינת גיל בשרות עצמו אם אנשים זה שונה מטירונות? אני נורא בלחץ מבחינה חברתית מאוד מאוד אני כבר חצי שבורה מהתהליך הזה אני לא רואה בי משהו רע אני דיי שקטה, ואני כלל לא מכוערת שזה דבר שולי היופי? אבל בכול זאת יש לי בעיות כאלה.... אני מפחדת נורא דנה....................... אוהבת אותך נטעלי

לפי דעתי המצב שאת מתארת נובע בגלל חוסר ביטחון .יש לי רעיון קטן בשבילך תשבי עם עצמך. לבד לבד ותרשמי בדף את כל הדברים שאת אוהבת בעצמך. ואת כל הדברים שאת שונאת . תיקחי את הרשימה של הדברים שאת אוהבת וכל יום תיקראי אותה . תקחי את הרשימה שבה רשמת את הדברים שאת שונאת ותראי אילו דברים ניתן לשנות ואילו דברים לא. הדברים שאת מסוגלת לשנות תנסי לשנות . והדברים שאי אפשר לשנות פשוט תשלימי איתם ותאהבי את עצמך יחד איתם הרי לכל אדם יש חסרונות אף אחד לא מושלם. אני מציעה לך דבר נוסף תשבי עם חברה או כל אדם אחר שמכיר אותך ותבקשי ממנו שיאמר לך בכל הכנות מה הוא חושב עליך ולמה לפי דעתו בעבר לא אהבו אותך בחברה. זה צעד ראשון בו יהיה לך יותר מודעות לעצמך . ועכשיו לשאלותיך. בקשר לפחד שלך בלפתוח שיחה. אם את כל כך מפחדת לפתוח שיחה אל תפתחי תיראי שאם תירצי או לא אנשים ידברו אליך מה שעליך לעשות זה רק לענות בנחמדות. את גם אינך זקוקה למיליון חברות מספיק חברה אחת שתכירי בטירונות וסביר להניח שתמצאי אחת כזו. יש בטירונות את כל הטיפוסים ובטוח בחורה אחת תעניין אותך ואת תענייני אותה.- כך היה אצלי . יכול להיות שבהתחלה יהיו קבוצות של בנות שהן כבר חברות אך הן תהינה מעטות מאוד . חבורה של שתיים שלושה בנות . לא מגייסים בדרך כלל כמות רבה של מכרים. ודבר אחרון עליך להיות אופטימית . במקרה הכי גרוע לא תכירי חברות טובות בטירונות.הטרונות היא בסך הכל תקופה קצרה שעוברת מאוד מהר . אחרי הטירונות שוב יש לך הזדמנות והיא במקום שיציבו אותך וכמו שאמרתי לך יש שם אנשים מבוגרים . במקרה הכי גרוע יהיה לך נושאי שיחה איתם. המון המון בהצלחה. דנה

הי חמודה, מה יהיה אה ? ספטמבר,הגיוס שלך, זה אוטו טו, בערך בזמן שאני נוסעת גם כן לעבר חיים במקום חדש מפחיד ולא מוכר. את יודעת ? כשאני התגייסתי, וזה היה בגיוס הענק של אוגוסט 94 הייתי לגמרי לבד , קינאתי בנערות שהיו איתן חברה אחת לפחות או יותר שהצטרפו אליהן בבקו"ם, ואני ? הייתי לגמרי לבד בתוך ההמון הדביק והלח, הרעש, ההמולה, הפקודות שנחתו עלי פתאום, החשש ממה עומד להיות , אבל מה שהחזיק אותי בעיקר זו הסקרנות, אני מאוד סקרנית לגבי הרבה דברים, בעיקר סקרנית לגבי מצבים אליהם אני נקלעת, סקרנית להכיר את עצמי כל יום מחדש, ללמוד על עצמי ועל התנהגותי בסיטואציות שונות, למדוד את כוחי, סבלנותי, סקרנית בעיקר לגבי אנשים חדשים שאני פוגשת ושפגשתי בצבא, נכון שאם רובם אני כבר לא בקשר היום, אבל כשמסתכלים אחורה חלקם הגדול תרם לי לא מעט אם במודע ואם לא. תיהי סקרנית........ קחי צעד אחד קדימה, אח"כ זה יותר קל שלך יעל