גיל ההתבגרות או מה??

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

23/07/2001 | 17:47 | מאת: רותם

שלום , יש לי אח בן 15 יותם שמו. בן זקונים להורים מבוגרים בני 55 ,אנחנו ארבעה אחים ואחיות כולל את יותם שכולם כבר עזבו את הקן (4 שנים כבר)חוץ ממנו. הורי מתלוננים שהוא נורא אנטי כלפיהם , הוא חוצפן הוא אומר להם שהוא שונא אותם, מקלל הוא מתייחס בזלזול מוחלט, חסר מוטיבציה לגמרי לגבי כל מה שקשור בבית , ומדי פעם הוא גורם למריבות גדולות בבית. הם לא יודעים איך להתמודד איתו. ולהעמידו במקום הם מפחדים מצד אחד לוותר ומצד שני להתעמת איתו וע"י כך לדכא אותו עוד יותר. יש לך עצה כלשהי לעניין? רותם

לקריאה נוספת והעמקה
23/07/2001 | 19:02 | מאת: adi

רותם שלום לך, דווקא בגיל הזה הוא זקוק לגבולות ברורים בבית ומחוצה לו. את אומרת שהוא בן 15. מה עושה כל היום? עובד, לומד? איפה הוא ישן? איך הוא בלימודים / עבודה (אם את יודעת)? למה הוא עזב את הבית? לפי שיפוטך, הוא מקובל בחברה? רק אחרי שתעני על השאלות הללו, לדעתי, ואני מדברת מניסיון, רוית ושאר המומחים והגולשים יוכלו לעזור לך. עדי

24/07/2001 | 11:20 | מאת: רותם

הי עדי כנראה שלא הייתי ברורה! כשכתבתי לגבי עזיבת הבית התייחסתי אליי ואל אחי ואחותי. הוא עדיין גדל עם הורי . (אמא מפנקת ואבא הוא איש מאוד עצבני ולא מפרגן , לא יודע להראות אהבה.) רועי גר עם הורי, הוא עובד בחופש בתור מחסנאי במוסך, הוא די מתקשה בלימודים הוא לא אוהב ללמוד במיוחד. הוא אובחן בעל ליקויי למידה שקשורים בכתיבה וקריאה, וכילד היפראקטיבי. לאחר שנים לא קלות בבית ספר יסודי, העברנו אותו לבית ספר ניסיוני שריכז ילדים עם ליקויי למידה ובעיות התנהגות, הוא סבל שם נורא , הוא הרגיש מושפל ומאוכזב. היה בדכאון. ומיכיוון שהוא לא היה חייב ללמוד שם מלכתחילה אלא אמא שלי חשבה שזה לטובתו (מה שהסתבר כטעות גדולה) הוא נורא שומר לה טינה על כך , לא פעם הוא אמר לה שהיא הרסה לו את החיים וכאלה... רב הזמן בזמנו הפנוי או שהוא מול המחשב או עם חברים, יש לו חברים,לא חסר לו, היו לו גם חברות. הוא אוהב לנסוע על סקייטבורד ולשמוע מוסיקת ראפ. הוא אוהב לדבר, לספר בדיחות , איתי הוא מאוד מסתדר . יש עוד המון מה לומר אבל פחות או יותר זה יותם.

24/07/2001 | 19:09 | מאת: ד"ר יוסי אברהם

שלום רב, את מתארת מציאות קשה, שאינה הולמת אף משפחה, ושאין להסכים להתמשכותה, ועניין ההורים המבוגרים (וזה עניין מאד יחסי) אינו צריך בהכרח המקור לכך. המלצתי היא שתגשו לטיפול משפחתי בהקדם, והתכוונתי ל"משפחתי", כדי לא להציב את האח הקטן כבעייתי היחידי. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

25/07/2001 | 15:44 | מאת: רותם

ד"ר יוסי אברהם שלום אני מודה לך על העצה אני נוטה לחשוב כמוך, מקווה שאצליח לגרור את אבא שלי לטיפול שכזה . איפה אפשר להשיג טיפול שכזה? וכמה זה עולה? ושוב תודה רותם

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית