היי רחלי,

לא הייתי פה בסופ"ש, וחבל. פספסתי אותך, רק היום ראיתי את ההודעות... אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר, שהדברים שאכתוב לך עכשיו כבר לא רלוונטים. רחלי, סופי שבוע הם זמן קשה במיוחד. גם הזמן שמתפנה, גם הזמינות של האוכל, גם מתחים שמצטברים כל השבוע... יש הרבה סיבות לנפילה בסופי שבוע. אני מבינה שעכשיו הנפילות האלו לתהום מייאשות, מדכאות... אבל הן צפויות. כמו שכתבה לך אביב ברגישות שלה, דרוש זמן לפתח שיטות אחרות להתמודד עם הבעיות והקשיים. למרות הכל, הבולימיה משרתת תפקיד מסויים בחייך. מאפשרת לך לפרוק מתחים. נותנת אפשרות להעביר את הזמן. מצליחה לגרום לך, לפרק זמן מסויים, לא לחשוב, לא להרגיש את הכאב האמיתי... ונכון, האשליה הזו מתנפצת בסוף מעגל האכילה-הקאה, אבל כרגע זה הכלי הכי נגיש לך. זה לא אומר שלא תהיי מסוגלת להשתחרר ממנו!! זה רק אומר שצריך לתת לזה קצת זמן. כמי שמביטה מהצד, נראה לי שהכתיבה בפורום עוזרת לך: לא רק כאפשרות להעזר ולקבל עידוד, אלא גם כאפשרות להתחבר לחלקים היותר חזקים שלך, הבעיות עליהן התגברת, הצדדים בהם את יכולה לשמש דוגמה לאחרים. זה נראה לי לא פחות חשוב, כי לגביי (ואולי גם לגבייך)- זה בדיוק מה שאיפשר לי לגייס מספיק מוטיבציה וכוחות כדי לעזור לעצמי, וייתכן שזה גם מה שיאפשר לך לעשות זאת. אני מקווה שהספקת להתגבר על המשבר. זה אמנם קשה, מתסכל, מדכא... אבל את תוכלי להתגבר. עם הזמן, בהדרגה, תפתחי שיטות הרגעה, כשאת מרגישה שהמתח חזק מדי. לאט לאט תבני דרכי התמודדות בריאות יותר. יותר ויותר הבולימיה תידחק הצידה... עד שתהפוך מיותרת. אני מאמינה שאם רק תתמידי בתהליך, את תבריאי. אני יודעת שתוכלי! שבוע חדש התחיל. שיהיה קל יותר, נסבל יותר, ואולי אפילו... שמח? דפני.

היי דפני כתבתי לך למעלה, מה שלומך ואיך את מרגישה? מקווה שהתחזקת אחרי סופ"ש, ומה את עושה כאן ב- 5:00 לפנות בוקר? לא ישנה? רחלי