לטלי פרידמן

אני...התייאשתי אני הרמתי ידיים לחלוטין אחרי לילה מלא חרדה, אכול שנאה והרס עצמי אחרי ההתחקות אחר התופעה המוזרה כמה מאושרת וחזקה אני מול אנשים וכמה שבורה ומרוסקת (כן,אני) לבדי עם עצמי בלילה. זהו,שמטתי את עצמי עכשיו עשי זו את כן נמאס לי,כן קשה לי,אני כן סובלת אני אמנם לא מקיאה הרבה כבעבר,פעם ביום ולא כל יום,אבל אין ימים שהדכאונות והחרדות לא פוסחים עליהם,אין ימים שעניין המשקל וחוסר היכולת שלי להעלות גרם לא מטרידים את מנוחתי. גם האנשים שרוצים לעזור לי רוצים שאהיה יפת נפש וחזקה הבעיה היא שזה אפשרי רק עם הבולמיה,החוזק הזה. אם יקחו לי את הקליפה,כל מה שאהיה מסוגלת לעשות זה לשכב בבית על הרצפה ולבכות. ואני יודעת את זה כי היו ימי ניסיון...ימי המצוקה שלי בפורום...לפני בערך חודש. ככה אני מבפנים. אני מפחדת להתעמת שוב עם התחושה הזו.בעקר כשאין לי את תחושת הביטחון שאני זקוקה לה על מנת לעשות את זה .התחושה שלמרות הכל אף אחד לא ינטוש. אז הלכתי טלי וכפי שהבטחתי אני משחררת אותך. ובבקשה אל תעני לי כתגובה תשובה כמו "בחירה שלך" ותחתמי את שמך.זה רק יבהיר לי שאין אף אחד שיכול לרדת לשם ולהבין את גודל המצוקה שלי. אז אני וויתרתי.וויתרתי על להעיף את ה-3 הקאות האילו בשבוע,את הצומות היומיים.וויתרתי על להכנע לחרדות ולדכאונות וליצר של פציעה עצמית,רק כדי להעיף הפרעת אכילה. הפרעת האכילה תגמור אותי,לא אף אחד אחר. הדכאונות שלי והחרדות ותחושת הבדידות הנוראית,עלולה להזיק גם לאחרים. שנאת את עצמי שנאת מוות, אנג'ל

יש לי כוח סבל עד אינסוף ולראייה כל מה שעברתי ואני עדיין כאן ויש שנאה עצמית שממלאת את כל חלל האינסופיות משתי הנקודות הנ"ל נובע שלעולם כנראה אני לא אסבול מספיק

אנג'ל יקרה, אינני יכולה שלא לכתוב שזו בחירה שלך, כי זו באמת בחירה שלך. אדם הנמצא במצוקה כל כך גדולה, ומודע לה בצורה הכל כך מיוחדת כפי שאת מודעת לה, לא יבחל בשום עזרה. את מושיטה ידיים, צווחת לעזרה, וכל ניסיון לעזור - את בועטת, בשארית הכוחות שעוד נותרו לך. ההתעקשות שלך על אדם מסויים, אינה במקום, ואולי היא מעידה כי עדיין יש בך מספיק כוחות לבחול ולבחור את העוזרים השונים. כשנתקלת בסירוב ברור, והפנמת את זה, חשת את הפגיעה הפנימית הנרציסטית, וזה כואב. ברור שקשה אחרי זה לקום ולהגיד, "אוקיי, ננסה אפשרות אחרת". קשה-אבל אפשרי. הסבל שלך נראה לעין וברור עד מאד. אינך חזקה כמו שאת מנסה להראות לכולם, יש בך חולשות ופגמים בדיוק כמו אצל כל בן אנוש אחר. אנג'ל - מלאכים יש רק בשמיים, על פני האדמה עליה אנחנו חיים - יש אנשים, בני אדם, כשבכל אחד מאיתנו יש חולשות, חלקים טובים יותר וטובים פחות. המעניין במהלך החיים שלנו כבני אנוש הוא לפתח רמת מודעות לכל החלקים החסרים והפגועים שבתוכנו, ולהתמודד איתם. כשתיהי מוכנה להתעמת איתם, ועם היותך לא אנג'ל כי אם בת-אדם, אנושית, החווה ומרגישה, אני אשמח לעזור לך למצוא את האנשים שייסייעו לך בדרך הזו. ובינתיים? בינתיים אני כאן, כרגיל, אך לא נראה לי שאת זקוקה לי כעת. החלטת "להסתדר" לבד. בכל מקרה, תחשבי על הדברים. אני יודעת שהם לא קלים "לעיכול", אבל הגיע הזמן להתמודד עם האמת. היא כאן. את כאן. אני כאן. להחלטתך! טלי פרידמן