לטלי פרידמן

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

20/07/2001 | 00:32 | מאת: Angel

תודה גם לך. עדיין אין לי תשובה בשבילך עדיין. כרגע אני נמצאת במצב של הרמת ידיים,של הפסד,לא לחיים-למחלה. ואני לא רוצה לענות לכן מתוך הייאוש אוטומטית "לא". ההגיון הבריא קורא לי לברוח עוד קצת,להתמהמה עם התשובה לפחות עד להחלמה והתחזקות נפשית ופיזית. לכן,גם לא אהיה כאן הרבה. רק שתדעי שבכל הזמן הזה שמרתי אותך כמוצא אחרון. והמוצא האחרון מסרב לי עכשיו לכן ההתעקשות הרצון להיות אצל המישהי היחידה שלא אברח ממנה, שמעולם לא ברחתי הכל נובע מהקושי העצום לחיות שם בפנים. מהפחד העצום לשתף עוד אנשים לא מוכרים.את יודעת שזה לא פחד חסר בסיס.ניכוויתי מהעניין בעבר,לא מזמן. ועד היום אני בחרדות סביב הנושא הזה... (מקווה שאת מבינה מה מדובר) ואני מתנצלת מראש על הדיבור הכנה מתוך החולשה בימים האחרונים את יודעת שאני לא אוהבת הודעות נרקסיסטיות זה או להשמיע את כל זה או לשתוק לנצח. ואני לא אכעס יותר.אם אני אראה שאני לא מסוגלת וארים ידיים,אצפה לעזיבה שלך.אני עצמי לא ארצה שתראי את זה ,אותי במקומות האילו. אוהבת ומודה לך מאוד אנג'ל ,כנראה שכבר לא...(ANGEL)

20/07/2001 | 00:41 | מאת: טלי וינברגר

אנג'ל יקרה, הבחירה בידייך. הרבה אנשים מנסים לעזור לך, והבחירה בידיך האם להיעזר או לבעוט. אני לא מתכוונת להתייחס לעניין האישי שלך ושלי לגבי רצונך להגיע אליי לטיפול, זה לא הפורמט המתאים. יש לך את הדוא"ל שלי. אחכה לתשובתך לגבי המפגש המשולש, קחי את הזמן. אני מקווה שיעבור סופ"ש רגוע אצלך, טלי פרידמן

20/07/2001 | 02:06 | מאת: דניאל

אז אוליי אני בא? באמת... דניאל

20/07/2001 | 10:07 | מאת: Angel

טלי,אני לא בועטת אתן לא איתי כאן בכוח,ולכן אני לא בועטת אני מרפה משחררת אחיזה קרה לך פעם שהרגשת כ"כ עייפה,עד כדי אי יכולת להחזיק את עצמך? אכן,אני מדמה את המצב לעייפות פיזית כי אני מרגישה פיזית את הרפיון בשרירים ואני עושה את זה יותר למענך מאשר למעני,השיחרור הזה. אני פשוט מרגישה שאני לא יכולה להבטיח לך להיות יציבה לא לרדת יותר אל המקומות האילו, לא להתחיל לבכות לך מתוך חרדה והיסטריה מהמצב,במשך יום שלם. אני לא יכולה להבטיח לך כל זאת, מאחר שיצר ההשרדות שלי צועק "הצילו" ויצר ההרס העצמי שלי מקיא את ה"הצילו" הזה החוצה. פעם זה היה יותר גרוע,לפני אותו יום רביעי. פעם זה היה להקיא את הכל החוצה. בתדירות הרבה יותר גבוהה מעכשיו. בגלל זה גם שמעת ממני הרבה פחות. עכשיו זה או להקיא החוצה או לישון על הרצפה ולבכות. איזה מן משהו מוזר שהטיפול הנוכחי גרם לי,לישון על הריצפה... נו,יופי עכשיו כל הפורום יצחק עליי....

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית