לדניאל ולכולם - מה זאת החלמה אמיתית...

בוקר טוב, דניאל, יש לי הרגשה שאתה עדיין כועס עלי בגלל המשבר האחרון שלי, ואולי יש גם עוד אנשים כאלה בפורום, וחזרתי אל ההודעה האחרונה שלך אלי, וראיתי שבה שאלת אותי אם אני רוצה החלמה אמיתית וזה הזמן לענות על השאלה. אז התשובה שלי היא כן, אני רוצה החלמה אמיתית, ואני גם חושבת שאני בדרך הנכונה להשיג אותה ואולי אפילו כבר השגתי אותה, למרות שאולי חלק מהאנשים כאן בפורום ובכלל, ואולי אפילו המטפלת שלי, לא יסכימו איתי. אני הולכת רגע לשאלה בסיסית יותר של "מה זאת החלמה אמיתית ?" ואני אענה מהמקום שלי. בעיני החלמה אמיתית היא לא סיטואצית חיים שאין בה משברים, שאין בה נפילות, שאין בה מכות או פציעות. אני רואה החלמה אמיתית כמצב שבו כן יש משברים, כן יש נפילות, אנחנו לא חיים בואקום, לכל אחד מאיתנו יש את הארועים הקשים שנופלים עליו, את הבעיות שהוא מתמודד איתן, ובנוסף יש לנו צרות לאומיות משותפות של פיגועים, תאונות דרכים, אבטלה ועוד. מן הסתם כל הדברים הללו גורמים לנו בשלב מסוים להרגיש פחות טוב, להרגיש רע, ליפול למשברים, במילים שלי להתרסק לרסיסים אולי ולהישבר, כל אחד מהמקום שלו ועם הדברים שמשפיעים עליו פחות או יותר. החלמה אמיתית היא לזהות את המשברים הללו, להיות בתוכם, להרגיש את כל התחושות והרגשות הקשים, לכאוב, להתייסר ויחד עם זאת לדעת שאפשר לעלות, לדעת שאחרי הנפילה באה הקימה וההתאוששות, וגם להצליח לעשות את זה, להצליח למצוא פתרונות זמניים וקבועים ולקום על שתי הרגליים בסוף המשבר. אז דווקא עכשיו כשאני מסתכלת על המשבר האחרון שלי, רואה איך עברתי אותו ואיך הצלחתי לקום ממנו למרות הכל ועל אף הכל, אני יכולה להצהיר שאני בדרך הנכונה להחלמה, שאולי כבר החלמתי, למרות ששוב אולי לא תסכימו איתי. נפלו עלי דברים קשים, נשברתי, נפלתי, הורדתי את הראש מתחת למים, נתתי לגל לעבור, ועדיין מצאתי פתרונות זמניים, וגם הקבועים בדרך, וקמתי על שתי רגליים וחזרתי על עצמי. אז אולי קשה לכם לראות את זה כשאני במשבר. אולי הפנטזיה הפנימית של כל אחד מאיתנו היא שהחלמה אמיתית אומרת שאין משברים ואין נפילות, אבל אם נהיה כנים עם עצמינו אין דבר כזה. אין אדם שלא נופל. אז כל אחד בא ממקום אחר, ולכל אחד יש את הסיבות והגורמים השונים שלו לנפילה, אבל כולנו נופלים. אם מישהו אומר שהוא לא נשבר לפעמים ולא נופל אף פעם, בעיני הוא פשוט חי בעיורון, הוא נופל, אבל לא יכול אפילו לראות את זה. או שהוא פשוט לא חווה ולא מרגיש את הקשיים והבעיות, כי לפעמים זה באמת קל יותר. לפעמים אני חושבת שדווקא עלי קל לנסות ל"הלביש" את הפנטזיה הזאת. בגלל שאחרי הכל באמת ניצחתי את הבולמיה, באמת חזרתי לחיות, באמת הגעתי במונחים שלי לפסגת העולם, טעמתי את החיים נפגעתי ורציתי עוד, אז איזו סיבה יש לי ליפול. אבל אני אנושית בדיוק כמו כולם, אני נופלת בעקבות דברים שמתרחשים בחיי, אבל בעזרת המטפלת שלי מצאתי את דרכי ההתמודדות שלי גם במשברים. אז אני כותבת דברים קשים ואומרת דברים קשים, אבל זה לא אומר שאני נכנעת, זה אומר שאני בתקופה קשה, ואני אתגבר, ואני אולי מורידה קצת את הראש, ונותנת לגל לעבור, ואולי לא תמיד יש במה להילחם, ואולי לפעמים יש יותר מדי במה להילחם, וצריך פשוט לעבור את זה, וזה מה שאני עושה. אז לכל מי שכועס עלי כי ניפצתי לו את הפנטזיה, מצטערת וסליחה, אבל זאת החלמה אמיתית בעיני, ליפול ולקום, ולא - לא ליפול בכלל. ויחד עם זאת, אני עדיין כאן, לכל מי שמוכן ורוצה לקבל אותי כמו שאני, עם הכוחות, עם היכולות, אבל גם עם הנפילות והמשברים, והנסיגות שכל מטרתן היא לעלות אחר כך מחוזקת יותר. שלכם ובשבילכם אביב.

האמת היא שאחרי המכתב שלך לא נותר לי דבר לומר... מלבד להודות שצדקת במאה אחוז!!כל מילה אמת. אני לא יודעת למה קיבלת את הרושם (אם קיבלת את הרושם) שכועסים עלייך או מאוכזבים ממך. אני ראיתי בעיקר דאגה, אהבה, ו... אולי גם קצת רצון "לנער" אותך, מתוך חוסר אונים, בתקווה שתחזרי לעצמך, לימים הטובים יותר ... אני מנחשת את חלקי בעניין. אני מניחה שההודעות הדואגות התכופות שלי הלחיצו אותך לא מעט, ואולי עשו את ההיפך ממה שהייתה כוונתי. מטרתי הייתה לנסות לתמוך, לתת כוחות - ולא לגזול ממך כוחות חיוניים... אבל כנראה שזה מה שקרה. אני מתנצלת אם זה המצב. פשוט באמת נלחצתי קצת... ייקח לי זמן להכיר אותך לעומק, על כל התנודות, הקשיים, היכולות, והנקודות החלשות והחזקות שלך. ייקח לי זמן לדעת מתי חייבים להגיב באופן דחוף, ומתי אפשר לתת לך - כדברייך - להתפרק קצת, להוריד את הראש איתך, ולחכות שיעבור... אבל אני לומדת. אני לומדת להכיר אותך, אני לומדת את התגובות הרצויות יותר ואת אלו הרצויות פחות... ואני מבטיחה להמשיך ללמוד בשקדנות. בינתיים, בבקשה התייחסי בסלחנות לשגיאותיה של "תלמידה מתחילה" כמוני. לא הייתה לי כוונה להקשות... אוהבת תמיד !! דפני.

סתם כי בא לי לחבק... אתכן! :) שיהיה לכם יום נפלא, טלי פרידמן

דפני שלי, אני מתה עליך כמו שאת, שלא תעזי לנסות ללמוד.. שלא תעזי להשתנות ולהיות מי שאת לא.. פשוט תמשיכי כמו שאת, כי את אכן מישהי מדהימה מדהימה מדהימה שלי.. שיהיה לך גם יום נפלא, אוהבת אביב.

כמי שחווה החלמה כבר 3.5 שנים אני חייבת להגיד לך (ולא בנימה מייאשת) שלדעתי (לפחות מהמחלה שלי) אין החלמה אמיתית אבל יש החלמה זמנית שצריך לנסות לשמר אותה ולהנות ממנה ויש נפילות. אני מתמודדת עם המחלה שלי 20 שעות ביום (למזלי אני ישנה טוב) ומנצחת אותה כבר יותר מ 1000 ימים. אבל, יש נפילות, ויש דכאונות, ומותר וצריך לחוש בהם, להתמודד איתם. כמו שעשית. אני חושבת שהכנות שלך של לבוא ולהגיד אני במשבר ומה שאני צריכה עכשיו זה מרחק היא מדהימה ובפני עצמה מעידה על החלמה. אז בשאיפה להרבה ימים של טיפוס למעלה והמון המון המון אהבה אורה

אורה יקרה, את צודקת, גם כשהולכים ברחוב אחר, חדש, ולא מוכר, גם בו תמיד יש בורות, ובכל רחוב שלא נבחר יהיו מהמורות ויהיו נפילות, רק שהן שונות, ועם כל בור צריך ללמוד להתמודד מחדש, וזאת ההחלמה האמיתית - לרכוש את הכלים להתמודדות. לדעת להיות במקום הקשה, לשאת אותו, ולחכות שיעבור. הטיפוס למעלה החל, ונקוה שרק ימשיך.. אבל גם אם לא, יש לנו את היכולות והכוחות שלנו להתמודדות. אוהבת אביב.