נסיעה לחו"ל

שלום, השאלה שלי קשורה לילדיי ולפני שאשאל אותה, אספר את הרקע לשאלה. אני בן 38 ואשתי בת 31. יש לנו בת (5) ובן (+2). מערכת הנישואים שלנו לא טובה. אשתי רוצה שניגש ליעוץ ואני מעונין בתנאי אחד שיוסבר בהמשך. זה הרקע למצב הבא. יש לי אזרחות אוסטרלית לאחר שהיגרתי וחייתי באוסטרליה בין השנים 94-92 . אשתי הייתה אתי כך שהחיים באוסטרליה מוכרים לה. גם לילדיי יש אזרחות אוסטרלית. כיום ממש לא טוב לי בארץ (כמו לרבים) ולמעשה אני מאוד פסימי לגבי העתיד מכל הבחינות וצופה עתיד עגום למדינה. הגעתי למצב שאני עצבני מאוד וחסר סבלנות וזה מקרין גם לילדיי (חלילה, אני לא מכה אותם). אני משוגע על ילדיי. אני רוצה לחזור לאוסטרליה ואשתי לא מוכנה כי היא רוצה להישאר כאן לצד משפחתה. אני מוכן ללכת לייעוץ נישואים רק אם היא תהיה מוכנה לשקול לטוס יחד איתי. אם אשאר, נתגרש. עקרונית, החלטתי שאני נוסע ומאוד הייתי רוצה בניסע כמשפחה ונחיה כמשפחה. הכוונה שלי לחיות באוסטרליה ולבקר בארץ כל 2-3 חודשים וכל יום להיות בקשר עם ילדיי באצעות וידאו דרך המחשב כך שנוכל לדבר ולראות אחד את השני. אין לי ספק שחוסר הקירבה והיכולת לגעת ולחבק אותם יפגעו בעיקר בהם ובי. השאלות שלי הן: 1. כיצד מצב זה ישפיע על ילדיי בטווח הקצר? 2. כיצד מצב זה ישפיע על ילדיי בטווח הארוך? 3. כיצד אוכל להסביר להם ולא לפגוע בבטחונם העצמי שאני משוגע עליהם אבל חייב לנסוע כי אחרת אתחרפן? כל עצה תתקבל בברכה. תודה דודו

בתור ילד שאבא שלו עזב כשהייתי בן שנתיים אני חייב להגיד לך אי אפשר לצפות את ההשפעה על הילדים. ישנם ילדים שמגיבים באדישות ואין להם בעיות בעתיד וישנם ילדים שאלוהים ישמור איך זה משפיע עליהם אבל בכל גירושים זה כך ,הכל תלוי במבנה הנפשי של הילד. גם בגרושים רגילים ללא התרחקות של האבא לאוסטרליה הרחוקה ישנם מצבים שונים. אני מכיר ילדים שהפכו להיות שקרנים ,לא יציבים,שנפלו יותר מאוחר למערכות יחסים גרועות ותופעות רבות ושונות. כמובן שלמבני המשפחה העתידית שלהם גם יש השפעה שהרי אמא שלהם לא תשאר לבד ואני מניח שתינשא בשנית. אני לא יודע מה מהות חילוקי הדעות בינך לבן אישתך . האם זה רק בגלל המצב בארץ או שיש סיבות אחרות. הכי טוב לא להעמיד תנאים לפני הליכה ליעוץ, לבוא עם ראש פתוח ותאמין לי שאחרי מספר מפגשים אתה כבר תגבש לעצמך דעה יותר ממשית לגבי רצונך להישאר או לעזוב וזה בעצם חלק מהיעוץ. לעזוב ילדים רק כי לא טוב לך בארץ כי חיית שנתיים באוסטרליה זה נשמע פטתי . אני חושב שצריכות להיות בעיות הרבה יותר עמוקות כדי להגיע למצב שבו תעזוב שני ילדים קטנים (שאתה כל כך אוהב). לך ליעוץ ותבדוק מה קורה, תמיד אפשר לעזוב יותר מאוחר ואז תדע שניסית הכל. בהצלחה דוגי

אני מסכימה עם דוגי בעניין שלא להעמיד את היעוץ כתנאי לנסיעה. זה לא כל כך הוגן לשים אחד מול השני, ותחשוב על זה שאם תיסע עם אשתך הבעיות "יסעו" איתכם, כי הן בתוככם. הן לא יעלמו באוסטרליה. לכן אני חושבת, כמו דוגי ששוה לנסות לפנות ליעוץ בארץ , אבל לבוא בראש פתוח ולא מתוך הכרח או כפיה. כלומר, לדעת שאתה בא כי אתה מוכן לתת לקשר ביניכם עוד הזדמנות. כי זה מגיע לך, ולאשתך ולילדים המשותפים שלכם. בעניין נסיעה לבד, אין ספק שהילדים יתרגלו למצב וילמדו לחיות איתו, מה עוד שהם קטנים וזה יהיה המצב המוכר להם שאיתו הם יגדלו. יחד עם זה תחשוב על כל מה שאתה והם יפסידו. אמנם תשמור איתם על קשר ככל שתוכל, ואני בטוחה שתתאמץ בכך אבל זה לא אותו דבר. אתה לא תוכל להגיע תמיד בימי הולדת ובסוף שנה. לא תהיה איתם בכל הרגעים הקטנים של צחוק ובכי, וזה יחסר לשניכם. כמי שגדלה בבית עם אבא ואמא, אך אבא שעבד שעות ארוכות, אני יכולה לספר לך שאבא תמיד היה ברקע אבל מי שהיתה יותר משמעותית זו אמא. והיום כבוגרת אני יכולה לראות שחבל שאבא לא היה יותר. לסיכום, אף אחד לא יוכל לומר לך מה לעשות כי רק אתה גר בבית, מכיר את הנפשות הפועלות ויודע מה אתה רוצה ומרגיש. ההחלטה צריכה להיות משותפת לך ולאשתך, וכזו שתגרום מינימום נזק ומקסימום אושר ותועלת לכל הצדדים. בהצלחה רבה!

לדוד שלום רב. אתה מתאר מצב קשה של משבר בזוגיות שאולי מוליך למשבר יותר כללי ברמת הרצון לחיות במדינה, כאשר הפתרון שמצאת הינו בנסיעה לחו"ל- למקום רחוק וזר בו שהית שנתיים טובות מחייך. לעיתים קרובות לכולנו יש פנטזיות על רצון להחזיר את הגלגל אחורה, אבל כיום הגלגל נהייה עגלה שלמה המורכבת מכל בני משפחתך. לדעתי- מה שכתבו לך הקוראים האחרים נכון במידה רבה. להתנות את הטיפול הזוגי מול הסכמה לנסיעה הינה רעיון קצת נוקשה מידי. אני מניחה שבבסיסו קיימת תחושה של פגיעות מהקשר הזוגי, אך אולי כדאי לנסות ולתקנו. אוסטרליה באמת לא בורחת. הקשר החם שלך לילדיך חשוב לאין ערוך- וכדאי לשמור עליו, לטפחו ולחזקו. הם וודאי זקוקים לך. אולי כדאי לפנות לטיפול פרטני עבורך בכדי לנסות לעשות קצת סדר בדברים- להבין מה שייך למה ומדוע הקושי גורם לך להגיב בנוקשות ובהתניות. אולי זה אף מקרין על יחסי העבודה שלך ועל איכות החיים הכללית. נסה לא לפעול באופן אימפולסיבי. עצם הפניה אלינו מעידה על כך שאתה לא שלם עם הפתרון. אתה מוזמן לספר לנו קצת יותר עליך ועל מה שעובר עליך כעת ובכלל- ואנו נעשה כמיטב יכולתנו לתמוך, להציע ולעודד. בברכה. רוית.

שלום לכולכם, ראשית, אני רוצה להודות לכולכם על הזמן שהקדשתם לקרוא את ההודעה שלי ועל התשובות שלכם. אני מאוד מעריך את הכנות והתשובות הענייניות. כנראה שלא הסברתי את המצב טוב יותר ולכן אפרט יותר. אין שום קשר בין הנסיעה שלי למערכת הנישואים. אשתי בעבר טענה שהיא לא מוכנה לעזוב את משפחתה. אולם אתמול היא טענה שהסיבה האמיתית היא מערכת הנישואים שלנו והיא תהיה מוכנה לשקול אם יהיה שיפור. כולכם הערתם הערה שאני מאמץ בחום. היעוץ צריך להיות ללא תנאי לנסיעה ולאחר ההבהרה של אשתי, אני מסכים לחלוטין עם הערותיכם ולכן אני מסכים לגשת ליעוץ על מנת לתקן את מערכת הנישואים ללא תנאי לנסיעה. השנתיים שחייתי באוסטרליה לא היו גן עדן ועברתי משברי הסתגלות כך שאני זוכר גם את הרגעים הקשים וגם את הטובים כך שאני לא חי באשליות. אבל החיים שם הרבה יותר רגועים ושלווים בצורה חדה לעומת מה שקורה כאן. אני לא רוצה להיכנס לויכוח פוליטי אבל אני מאמין שכולכם מבינים שהמצב מתדרדר מיום ליום גם כלפי חוץ וגם בינינו. יש לי אלטרנטיבה ואני רוצה להכין חיים טובים יותר (לדעתי לילדיי). אם אשאר, ארגיש מאוד ממורמר ומתוסכל וזה יוקרן לילדיי ללא כוונה. אני לא רוצה להגיע למצב שהתיסכול שלי יפגע בהם ולכן אני שואל מה עדיף. אבא מתוסכל בבית, חסר סבלנות או אבא רגוע יותר שנמצא בקשר של שלט רחוק ומבקר כל מס' חודשים. מה עדיף לילדיי? מה עדיף לאשתי? לכן, אני וכן לשקם את מערכת הנישואים בתקווה שאשתי תהיה מוכנה לנסוע ונהיה כולנו יחד. שיהיה ברור, אני לא מתכוון להפריד את אשתי מהילדים וגם אמשיך לשלם את המשכנתא ושאר הצרכים של ילדיי. לא אזניח אותם ואדאג להיות מעורב ככל האפשר למרות המרחק. אני מקווה שהבהרתי עצמי טוב יותר ואשמח לשמוע את תשובותיכם לשאלות ששאלתי. תודה דודו

לדוד שלום! לפני 5 שנים ומעלה החלטת לעשות החלטה שתשנה את כל חייך. התחתנת, הולדת ילדים, זו התחייבות לכל החיים, אי אפשר לקום ולברוח כי לא טוב ואי אפשר להעמיד סרגל ליד אשתך ולאמר לה שאם היא לא מתיישרת לפי הסרגל הזה אז הוא יישבר. אתה מציב לה אולטימטום!! כשהיא התחתנה איתך היא חשבה שיהיה אבא לילדים שלה עד סוף חייהם (או חייך) ולא עד המשבר הכלכלי הבא. ובנוגע לשאלותיך, עבור הילדים, טוב לא יצא מעזיבתך, בכל מקרה

דודו שלום, נראה ממכתבך כי החלטת. אתה מבקש עיצה לא על אפשרויות שונות לפיתרון המצב המסובך בדרכים חלופיות, אלא על שיעור הנזק, בהתאם לדרך שבחרת. אתה בעצם עוסק בעתיד, בכך שאתה מנסה לחזות אותו, ולהתכונן לו, ובמידת האפשר ליצור בולמי זעזועים. כידוע לך, תחזיות עתידיות הן עניין מפוקפק. מרבית הסיוע שאתה ואתם (כל המשפחה) ראויים לו, לדעתי, הוא בתחום ברור מצבכם, ובחינת אלטרנטיבות נוספות. המחיר של החלטה חד צדדית הוא גדול, ולכן הסתייעות באיש/ת מקצוע נראית כדאית מאד עבורך/ם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם