התהום השחורה של הבולמיה

שלום רב החלטתי לכתוב כדי שלא אמצא שוב במטבח , כדי שלא אסתובב שוב כסהרורית לחפש אחר מזון וכדי שלא אמצא את עצמי שוב מקיאה עוד ועוד. התהום השחורה של הבולמיה שלי (לעיתים גם האנורקסיה שלי) מביאה אותי למקום הכי נמוך שאפשר. למקום אפל, קודר, למקום שאין שם דבר מלבד אוכל, מזון, הקאות, הרצון להיות עם עצמי ולבד, חוסר חשק לצאת, לראות, לחוות. החוסר חשק לעבוד, ללמוד, להיות עם משפחתי. התהום השחורה של הבולמיה שלי גורמת לי לבכות, גורמת לי לנדוד במחשבתי על הצורך בלהיות רזה, לבדוק עד היכן גבול היכולת שלי... עד היכן הרגליים כושלות, עד היכן הפיזיות לא יכולה לעמוד עוד. התהום השחורה.... מביאה אותי לבדוק עד היכן גבול היכולת הנפשית שלי... שלכן ושלכם רחלי

ברוכה הבאה רחלי... עצם הגעתך הנה, והכתיבה שלך בפורום מעידה על נסיונות היציאה מהתהום... אנחנו כאן. טלי פרידמן

רחלי, התהום השחורה גדולה ועמוקה אבל ניתנת לניצחון. אני עכשיו באמצע המלחמה איתה. יש רגעים טובים יותר ורגעים פחות טובים. תאמיני או לא יש ימים שאני מסוגלת באמת להנות מהאוכל מבלי יסורי מצפון. אני כבר לא בודקת כל דבר ודבר כמות קלוריות ופעם הייתי עושה זאת בלי הרף. עולה על המשקל 10 פעמים ביום. וחוץ מזנה יש כאן הרבה אנשים שיכולים לעזור לך