שאלה מאוד ארוכה אבל אני קצת בבעיה...עזרו לי

שלום לכולם.. אני בת 17 ויש לי חבר במשך כשנתיים. לפני שבוע הוא הלך לטירונות, וחזר לסופשבוע במצב נוראי, גם נפשי וגם פיזי. (הוא ישן אצלי ביום שהוא חזר - ומתוך שינה הוא התחיל לצעוק את המספר של ההתפקדות שלו, להגיד "כן המפקד" וכו'.. ). הוא לא בן אדם הכי רזה שבעולם, ככה שדי ברור שהמפקדים שם מתעללים בו (הרי זה ידוע שהמפקדים אוהבים ל"התעלל" באנשים שהכי קשה להם שם - אנשים שמנים או חסרי כושר). הוא סיפר לי שהוא קם ביום כלשהו בבוקר בטירונות, והחליט שהוא לא מאושר מהחיים שלו (הוא היה נתון בלחץ רב עד הטירונות - לימודים בפנימיה צבאית, (אך בלי כל העניין של הכושר, היה שם הרבה יותר קל והוא ציפה לפחות או יותר אותו הדבר גם בטירונות, אך גילה שזה הרבה הרבה יותר קשה, סיום בגרויות, שיפוצים בבית ומה לא... לא נשכח שגם אני לחצתי עליו מעט בכל מיני נושאים שקשורים אליי). הוא החליט שהוא רוצה לצאת מכל המסגרות - להיות חופשי לגמרי, כלומר להפסיק לדבר עם כמה מחבריו, אולי אפילו לצאת מאיזושהי להקה בה הוא נמצא (שהוא מאוד אוהב כך שזה מאוד לא מתאים לו), וכמו כן גם ממני..... הוא אמר שהוא אוהב אותי, אך שהוא רוצה שנעשה הפסקה של שבועיים. הוא אמר שאם נמשיך כמו שאנחנו, תוך איזה חודש חודשיים הוא יעזוב אותי לגמרי, והוא לא רוצה לעשות לי את זה. הוא רוצה להציל את היחסים מבינינו, שלדעתי נראים לי בסדר גמור. הוא אמר שבחצי שנה האחרונה איבדנו את הקסם (יש לציין שבחצי שנה האחרונה הוא היה נתון ללחץ רב, כך שמתי שנפגשנו היינו נשארים בד"כ בבית בגלל העייפות שלו והיינו חוזרים על אותה שיגרה למרות שניסיתי להוציא אותנו ממנה..), ושהוא כבר לא מסוגל למשל לשבת איתי באותו חדר במשך מספר שעות בלי להתחיל להיות לחוץ, שהוא מרגיש שאנחנו כמו זוג נשוי, ושהוא לא מרגיש מאושר איתי ושהוא לא התגעגע אליי בשבוע הראשון של הטירונות. (בזמן האחרון גם אני הייתי עצבנית בעצמי וקצת הוצאתי עליו את זה, מה שגרם לו להיות לחוץ גם איתי, אך הבטחתי לו שאני לא אוציא עליו יותר את הלחצים שלי). דבר זה מאוד הפחיד אותי. הוא אמר שהוא לא רוצה לעזוב אותי, אך לפי נסיון של משפחתו, וחבריו וגם לפי דעתו, הפסקה תעזור לנו, "כדי לחזור עם כוחות מחודשים". דיברנו על זה בחדרי, ושנינו בכינו המון... ככה שזה לא שזה בא לו בקלות. הידיד הכי טוב שלי, שיש לו ראש מאוד דומה לחבר שלי, אמר לי שמה שהוא חושב זה שהכל בגלל הטירונות. כשהוא היה בטירונות - כל העניין של לחזור הביתה ולהתחיל לספר לכולם מה היה ואיך ולמה ואת זה שכולם יקפצו עליו בשאלות - הפחיד אותו. בגלל שבטירונות אמרו לו כל הזמן לך לכאן תעשה ככה והוא היה עם אותם אנשים כל הזמן, כל מה שהוא רצה לעשות כשהוא חוזר זה לשכב במיטה ולא לעשות כלום. ונראה לי שזה מאוד נכון גם לגבי החבר שלי, מכיוון שהוא אמר שהוא מבולבל ושהוא לא יודע מה הוא רוצה ושהוא רוצה להיות חופשי ממחויבויות. כמו כן הידיד אמר לי, שמה שחברי אמר בקשר לזה שנעלם לנו הקסם ושזה הכל התחיל בכלל מלפני איזה חצי שנה, זה רק תירוץ זמני כי באותו רגע לחבר שלי לא היה את הכוח הנפשי להתחיל לתרץ, וכמו כן שהוא לא רצה לפגוע בי. הידיד מכיר את שנינו ואת היחסים שלנו מאוד מאוד מקרוב, ככה שהוא יודע על מה הוא מדבר..... אני מבינה לגמרי מה עובר על החבר שלי, ואין לי בעיה לעשות שבועיים הפסקה, אך מה שכן, זה שכבר אחרי הפעם הראשונה שהלכתי לישון, חטפתי סיוטים והתעוררתי אחרי שעה וחצי. אני נורא מפחדת שאני אתן לו את החופש הזה, ושכשהוא יצא מהטירונות ויחזור לעצמו ויהיה קצת חופשי (אחרי ההטירונות עד ספטמבר אין לו שום מחוייבות - הוא ממשיך ללמוד י"ג-י"ד והטירונות סתם עמדה לו באמצע), אז הוא יחליט שאולי יותר טוב לו בלעדיי. הוא נורא בלבל אותי - מצד אחד הוא בכה ואמר כמה הוא אוהב אותי והיה מצב כשדיברנו, והוא חשב לעשות בהתחלה הפסקה מסוג שונה - שנשאר ידידים לצורך ההפסקה הזאת ושנהיה חופשיים ממחוייבות - ז"א שאם אני רוצה אני יכולה להיות עם מישהו אחר וכנ"ל לגביו. שאלתי אותו אם מישהי הייתי מתחילה איתו, האם היה מסכים - והוא ענה שאולי כן, אבל הוא היה שואל אותי קודם. אני מכירה אותו טוב מאוד, ולכן אמרתי לו - "היית רוצה שמישהו ינשק אותי?" באותו רגע הוא פרץ בבכי. כך שמבחינה אחת אני חושבת שהוא יחזור אליי כשהוא יחזור לעצמו, אך מבחינה שנייה, מה יקרה אם כל מה שהוא אמר על החצי שנה האחרונה, שכבר נאבד הקסם, הוא לא תירוץ אלא באמת? מה יקרה אם כשהוא יחזור לעצמו הוא יחליט שעדיף לו לבד?! המצב הזה נורא מפחיד אותי. הוא הבן אדם הכי קרוב אליי, שאני מרגישה איתו הכי הכי בנוח. תמיד יכולתי להתקשר אליו בקשר לכל שטות, הוא היה הגב שלי ואני שלו. כשהוא חזר מהטירונות אני הייתי שם לפנק אותו ולדאוג לו. לאבד אותו זאת ההרגשה הכי גרועה שיכולה להיות. הוא אמר שבכל מקרה שלא יהיה אנחנו נשאר ידידים עד שיגיע סופו. הוא לא רוצה לאבד אותי בכל מקרה... אני יודעת שבטח אתם חושבים - אז מה, זה לא סוף החיים, את תמשיכי הלאה וכו'. אבל לבן אדם הזה יש חשיבות אצלי כמו שלא הייתה לי לכל בן אדם אחר. אני לא מתייחסת לחיים ולקשרים שלי עם אנשים אחרים כמו שאנשים בגילי מתייחסים, אלא להפך. אני מחפשת את האחד והיחיד שלי, וחשבתי שמצאתי אותו. הוא מבולבל בעצמו ולא יודע מה הוא ירצה, ועל ידי כך הוא בלבל אותי מאוד. עם עצת ידידי החלטתי שהדבר הכי טוב לעשות יהיה לעשות את ההפסקה של השבועיים (נשאר לו שבוע וחצי לטירונות) , (אחרת נאלץ להפרד בכל מקרה), אך במקום להמשיך לדבר טלפונית כמו שהוא רוצה, לא נדבר כלל ואני אתן לו אופציה כזאת - שאני אהיה בסדר בכל מקרה, אתה תחליט מה אתה רוצה, אל תדאג לי אני אהיה בסדר. אני מניחה שאפשר להשוות את זה לכלב - שאם תגרור אותו לטיול הוא ימשוך אחורה, אך אם תקרא לו הוא יבוא איתך. וזה מה שאני עומדת לעשות - כשהוא יתקשר אליי להגיד לו שאני אהיה בסדר, אל תדאג לי ואולי עדיף שלא נדבר בכלל, כדי שהוא לא יצטרך לחשוב עלי וככה יהיה לו עוד לחצים בטירונות שמספיק יש לו כבר. ברור לי שאם אני אגיד לו - תשמע, או שאתה חוזר לעצמך וממשיך איתי או שלא, אז הוא יברח מזה, ככה שזאת לא אופציה. אגב, כשדיברנו, היה רגע שהוא הסתכל אליי בעינים ופשוט בכה לתוך הכרית שלי. שאלתי אותו מה קרה, והבנתי מאותו רגע שזה בגלל שהוא דואג לי (כמה שניות לפני אמרנו משהו שהתקשר, לא זוכרת בדיוק), אז אמרתי לו שלא ידאג ושאני אהיה בסדר (למרות שאני יודעת שאני לא)... באותו רגע היה לו חיוך קטן כזה על הפנים ואמר לי שהוא ידע שהוא יכול לסמוך עליי...... ככה שאני חושבת שאם אני אגיד לו שאני אהיה בסדר ושלא ידאג, זאת תהיה הדרך הנכונה ואפילו ככה הוא יזכר עד כמה טוב לו איתי. בקיצור, אני מפחדת שאם אני אתן לו את האופציה לבחור, ושלא ידאג לי, אז אולי הוא יחליט שעדיף לו בלעדי. הוא נורא בלבל אותי ואין לי מושג מה יהיה עכשיו... ושבועיים זה הרבה זמן - בקושי הצלחתי לישון בלילה בגללו, וכל החלומות שהיו לי היו עליו... הוא אמר לי שהוא לא כל כך התגעגע אליי בשבוע הראשון של הטירונות, אני מניחה שזה בגלל שהוא היה עסוק מדי בשביל להתגעגע, כמו כשנסעתי לפולין והוא אמר לי שלא יהיה לי זמן להתגעגע אליו... אבל מה אם הוא ימשיך בטירונות, ולא יהיה לו זמן להתגעגע והוא יחליט שזהו?! אני מניחה שאין פתרון לזה חוץ מלהמשיך הלאה... ולקוות לטוב. אבל אני נורא מפחדת. אני מרגישה שהוא חומק לי מבין האצבעות. מה עושים?!?!? תודה ומצטערת שזה היה כל כך ארוך.... רציתי לתת לכם את כל האפשרויות שיש..

מצער איני יכול לקרוא הכול אך מידע בנושא השמנים נכון יש מפקדים שמתעללים בשמנים במיוחד למה לא יודע ואם תאכלי לפרט באיזה חייל אולי אוכל להוסיף אבל באמת בקצרה כי איני מסוגל לקרוא כל כך הרבה

לאנונימית שלום רב, נראה ששניכם מבולבלים מאד, ונמצאים בלחץ ובתקופה לא קלה. את שואלת מה לעשות, אך מקריאת המכתב נראה שכבר החלטת מה תעשי: תתני לו שבועיים של חופש. אני בטוחה שההחלטה קשה ומלאת ספקות והתבלטויות, אולם אם החלטת, כדאי שתקחי את האחריות על החלטתך, על כל המשתמע מכך. אף אחד לא יכול להגיד לך מה עלייך לעשות, מה טוב, ומה נכון לעשות. רק את והחבר שלך נמצאים שם בסיטואציה הזוגית הייחודית שלכם, עד כמה שהיא תיהיה מבולבלת, לא עקבית וקשה. רק אתם תוכלו להחליט מה יהיה בהמשך. ייתכן ושיחה כנה על מה שקורה לכל אחד משניכם תביא להתבהרות, אולי אפילו תראי לו את המכתב שלך, ששלחת הנה. זה עשוי להיות בסיס לשיחה כנה, אמיתית ומעמיקה. אני משוכנעת שהחבר שלך יקר לך, והוא לא סתם "עוד בן אדם שבלעדיו החיים ימשיכו כרגיל", אבל לא תמיד את יכולה לדעת מה קורה לו, מה עובר לו בראש ומה עובר עליו. לכן, אם תחליטו משהו, רצוי שזו תיהיה החלטה משותפת, מתוך הבנה של הצרכים והיכולות של כל אחד מכם. בברכה, טלי פרידמן

לאנונימית. לצערי יש לי נסיון עם שני חלקי המקרה שלך:זוגיות וצבא, וכל מה שאני יכולה לייעץ לדעתי הוא: מבחינת צבא, אין מה לעשות זאת עובדה ידוע שהצבא משנה אנשים לאורך כל הדרך, הם לא אותו הדבר בטירונות ובקורסים הם שוב משתנים ובשרות הם שוב משתנים, עובדה! צריך לדעת לתת להם את החופש להשתנות אבל לנסות לזרום עם השינוי שלהם, לתת להם לדבר כמה שהם רוצים על השירות ואף לעודד את הדיבור בנושא, ולא להילחץ, בצבא כל יום מביא למצב רוח שונה. בנוגע להפסקה בזוגיות, אני חושבתשההחלטה שלך לנתק איתו קשר במהלך השבועיים היא נכונה, היא אומנם קשה מאוד לביצוע, אבל אם תעמדי בה תרויחי שני דברים: מבחן אמת לגבי היחסים שלכם. תראי שכמה שקשה לך אם תתמידי בשקט, גם אם אחרי התקופה שהקצבתם לעצמכם הוחלט שלא תחזרו(מה שקשה לי להאמין) יהיה לך הרבה יותר קל (עד כמה שניתן) להתמודד עם פרידה. קחי את הדברים קצת יותר רגוע ותראי שהשד לא כ"כ נורא.. בהצלחה.

שלום לכולם.... רציתי להגיד תודה לכולכם.... חוץ מממכם דיברתי גם עם מישהו בעל נסיון שעזר לי מאוד - ואיכשהו כולכם הגעתם לאותה מסקנה - שאני צריכה לתת לו את החופש שלו, מה שהוא רוצה - להתנתק ממחוייבות. עד שלשום לא ידעתי מה שהצבא יכול לעשות לאנשים, וזה מאוד מפחיד אותי בצורה כלשהי. דיברתי עם החבר אתמול בערב - הוא התקשר אליי, וכבר התחלתי לראות סימני געגועים שלא היו בשבוע שעבר (כנראה בגלל שבשבוע שעבר הוא היה בשוק ממה שהוא עבר, והשבוע הוא ידע למה לצפות) - הוא אמר לי שהוא מתגעגע, קרא לי בשמות החיבה הרגילים וכו', אך מה שהטריד אותי זה שהוא אמר שהוא "חושב" שהוא אוהב אותי.. אני מניחה שהוא רק היה מבולבל. ניסיתי לשחק אותה רגועה כדי שלא לגרום לו לדאוג לי יותר מדי - כי הבנתי שזאת האסטרטגיה החדשה שעליי לנקוט - ואיכשהו הצלחתי להשאר ככה. אך ברגע שסיימנו את השיחה לא יכולתי לעצור את עצמי יותר... אני מקווה שהאסטרטגיה הזאת באמת תשתלם, למרות שמאוד קשה לי בלעדיו - במיוחד שעכשיו הם נסעו בטירונות לשטח אז הוא לא יכול להתקשר בכלל, למשך 3 הימים הבאים, ובכל היחסים שלנו שהם כשנתיים, חוץ משבוע אחד שהוא נסע לחו"ל, לא עבר יום אחד מבלי שדיברנו. האדם אשר דיברתי איתו המליץ לי לעשות רשימה של האסטרטגיה שלי - מה לעשות ומה לא לעשות, ובינתיים זה עובד. כמו כן הוא ייעץ לי לדבר עם ההורים שלו - אשר הם גם - גורם מאוד חשוב ללחץ שלו, אך אני חושבת שאני לא במעמד לדבר עם אמא שלו למשל ולבקש ממנה שלא להלחיץ אותו. אני יודעת שהיא מאוד אוהבת אותי, אך מי אני בעצם שאקבע לה אך להתייחס אליו? אז אם תוכלו להגיד לי אם כדאי לדבר איתה או לא, אני אשמח מאוד. בינתיים המצב רוח שלי די השתפר, תודה לכולם! האנונימית