אורה

היי, ראיתי שאת כאן, אנחנו לא מכירות, לפחות לא באופן רשמי. אני פשוט קצת מתפוצצת מרוב דברים שקורים לי, ורוצה לפרוק קצת, אפשר? אני בדר"כ לא כזאת נודניקית ותלותית. נועה.

תפרקי חמודה, אבל האמת היא שאני קצת בדרך החוצה רק לארוז תיק ולסוע אני אחזור לכאן אחרי האריזה כדי לראות אם הגבת אבל שתדעי שרב האנשים כאן הן נשמות וגם אם זה לא תהיה אני בטח תהיה פה איזה נשמה תוהה להגיב כמו שאמרתי, אשתדל לחזור ואולי אחזור גם בלילה

תודה רבה אורה. אני לא יודעת מה קרה לי, בדר"כ אני מדברת בלי הפסקה על כל מה שעובר עלי, ועכשיו אני מרגישה שיש כל-כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד שאני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל.. וגם יש כאן עכשיו מישהו פה בבית, שהוא חלק מהבעיה, ולמרות שהוא לא עושה לי שום דבר רע, אני מתחילה לפתח חרדה מזה שהוא בא, ואסור שזה יקרה לי, כי אין לי שום שליטה על ביקוריו, ואני לא יכולה למנוע ממנו לבוא לכאן.. זה פשוט מישהו שבא אל אמא שלי, אני מאוד מתביישת להגיד.. אמא שלי היא אלמנה בת 50, אבא שלי נפטר לפני שנתיים וחצי, אני בת 26, סובלת מחרדות, ולפני חודש חזרתי לגור אצל אמא שלי כי התמוטטתי מחרדות בדירה השכורה שבה גרתי, ועכשיו אני צריכה שרק יהיה פה שקט ורגוע ויציב בבית, שלפחות פה האדמה לא תרעד. ועכשיו הם שותקים שם למעלה, אמא שלי והבחור הזה, ואני יודעת מה זה אומר - זה בטח ברור גם לקוראים, ואני לא יודעת מה אני מרגישה, אבל זה לא עושה לי טוב. ואני לא יכולה ללכת מפה כי אין לי כוח, ניסיתי, בשבוע שעבר הסתובבתי ברחובות כל הזמן כדי להשאיר לאמא שלי את הבית לבד, ואין לי כוח יותר. ואני מפתחת חרדה. ועכשיו גם לא נעים לי לעשות רעש עם המקשים של המחשב כדי לא להפריע להם. תעזרו לי, נועה.