אנג'ל

אני מתנצלת מראש על מה שאכתוב כאן. ייתכן שתשנאי אותי. אולי לא תסלחי לי לעולם, אבל אני מרגישה שאני חייבת לומר לך. קראתי את סדרת המכתבים הקשה לטלי. קראתי את הכאב הבלתי נסבל, את הבדידות, את הייאוש וחוסר האמון ואת הזעקה המהדהדת לעזרה. קראתי גם את הפגיעה, את העלבון שלך על ה"נטישה" כביכול, על ה"התעלמות" ממצוקתך, על ההאשמה במניפולציה... אנג'ל, חשוב לי לומר לך: טלי אינה נוטשת אותך, אינה מתעלמת מסבלך ואינה מאשימה אותך בשקר או בהגזמה. לשתף בכאב, לפרוס את הייאוש והעצב - לא זו המניפולציה. המניפולציה היא בכך שאת פורטת על מיתר רגיש, מנסה להציג את טלי כמוצא אחרון. המניפולציה היא המסר המשתמע מדברייך, שאם טלי אינה לוקחת אותך לטיפול אצלה ( הרי זוהי בקשתך ממנה, הלא כן?)- אזי את אבודה, אזי את מתה. זה דבר לא הוגן לומר לאף אחד, ובמיוחד לא לטלי, שבאמת מקדישה מעל ומעבר לכולם כאן, וגם לך. את כותבת שאת נחנקת, בקושי מצליחה לראות מבעד לעיניים הצורבות, בקושי מצליחה לנשום... ואני מאמינה לך. אבל אנג'ל, כשאני הייתי במצב הקשה שאת מתארת לא הייתי כה סלקטיבית בבחירת העזרה. אני רוצה להבהיר: אני לא מציעה לך להישאר במקום שרע לך בו. אם את מרגישה צורך לשנות - את יודעת טוב מכולם מה נכון לך. אבל במצב בו את רעבה לחמצן, את פשוט לא יכולה להרשות לעצמך להחליט שאת מוכנה לקבל הנשמה רק מאדם מסויים!! את יודעת בעצמך שאת זו שנוטשת, את גם כותבת זאת בעצמך. אבל בניסוח שלך, זה נשמע יותר כמו דרך לומר "תראו, תראו מה קרה/יקרה לי בגלל שלא רציתם לעזור לי בדרך שלי". וזה הדבר שאני יוצאת נגדו. אפילו אני מהצד יכולה לראות כמה את חשובה כאן לאנשים וכמה הם מתאמצים להיות שם בשבילך כשאת זקוקה ורוצה. וגם טלי. במיוחד טלי!! אנג'ל, אני מתנצלת שוב אם דיברתי בוטה מדי, מבקשת סליחה אם פגעתי בך. אני מבטיחה לך שלא זו הייתה כוונתי. אבל אני ודה שרציתי קצת "לנער" אותך, לגרום לך לחשוב שוב ולא להסתפק בתשובות של "תודה..." או "מגיע לי שתשנאו אותי...", אלא לנסות באמת להציל את עצמך, כי בדבר אחד אין לי ספק- וזה שאת באמת במצב קשה. ולמרות שאת מן הסתם כועסת עליי מאוד, ולמרות שאולי לא תרצי לדבר איתי יותר אף פעם - אני עדיין כאן, ואשמח לעזור לך בכל מה שאוכל. רק תני צ'אנס אמיתי. דואגת באמת, דפני.

הייתי שמחה אם היית באמת מנסה את כל הדרכים להציל את עצמך. אם היית נלחמת עד כלות הנשימה, למרות הכאב, הפגיעה והקשיים האובייקטיבים. לא היית פתאטית ולא מגוחכת, ואת צודקת, זה ב-א-מ-ת לא משנה מה אני או אחרים יחשבו עלייך. אני מאמינה שנלחמת, אני מאמינה שהתאמצת. אבל אנג'ל, האם את באמת יכולה לומר בכנות שניסית את כל האופציות? האם טלי היא באמת המוצא האחרון, או שאת בוחרת לראות את זה כך, כי זה מה שאת רוצה עכשיו ולכן את מנסה כל דרך להשיג את זה? אם המטפלת הרביעית שלך הרימה ידיים, אז אולי היא לא המטפלת המתאימה. אולי כדאי להחליף, אולי כדאי לשקול טיפול תרופתי, אולי אפילו אשפוז. אני מניחה שאת מתרוממת עכשיו על הרגליים האחוריות ומצהירה ש"לעולם לא!!" ושהגזמתי לגמרי, אבל את יודעת את האמת. את כותבת אותה במילים קשות וכואבות. וכאשר החיים שלך עומדים על כף המאזניים, שום מחיר אינו גבוה מדי! אנג'ל, אין לי מה להסתיר ממך. את יודעת שגם אני הייתי שם, כמוך. אני כותבת הכל מתוך הכאב האישי שלי, כי הסבל והייסורים האלו חרוטים עדיין בזכרוני. ודווקא מהמקום הזה, ארני מרגישה שאני יכולה לכתוב בכנות. כי אם יש דבר אחד שאי אפשר לומר לי, זה שאני לא מבינה את הפחד, לא יודעת כמה כואב. אני מכירה את הייאוש מקרוב, את יכולה לחזור כמה דפים אחורה (אמנם, די הרבה דפים), ולהיווכח בעצמך. הצלחת להוליך שולל הרבה מהאנשים כאן, כולל אותי. אני מודה. אבל עדיין, אני לא חושבת שאת מקרה אבוד. אני לא מאמינה בקטגוריה "אבוד". הרי גם לי אמרו שאני מקרה אבוד, סביר שאמות לפני גיל עשרים מאנורקסיה, וגם אם לא- אשאר חולה כל ימי חיי. ואולי לא תאמיני לי- אבל הדברים שכתבתי בפורום הם אמת לאמיתה. אני באמת יצאתי מזה. אני באמת נפרדתי מהאנורקסיה לנצח... וגם את לא מקרה אבוד, לפחות לא עד שאת תחליטי שאת כזו. אני התרשמתי מהכוח שלך. אני כן מאמינה שתוכלי להבריא אם תרצי. אבל לפעמים אני שואלת את עצמי האם את באמת רוצה בזה. לפעמים נראה לי שיש משהו בעמדת הסבל, במצב המסכנות הזה (סליחה על המילה הבוטה) שמפתה אותך להיאחז בו ולא להרפות... בדבר אחד אני מסכימה אתך במאה אחוז: אין חשיבות למה שאחרים יחשבו, לא משנה כיצד תראי בעיני אנשים. מה שחשוב הוא שתקבלי את העזרה שאת צריכה, ועכשיו. ולצורך זה, חשוב שתהיי מוכנה לקבל אותה, גם אם היא לא מגיעה דווקא מטלי כמטפלת. אני מקווה שלפחות תחשבי על זה שוב, ו.. אנג'ל, אולי אני נאיבית ומטומטמת - אבל אני עדיין מאמינה בך...

אנג'ל, התחרטתי יש לי יותר ממילה אחת להגיד, יותר מהגזמת. הלוואי והיה לי מה להגיד על זה, אני לא יכולה אפילו לנסות לתאר לך או לעצמי במילים מה מתרחש אצלי בלב עכשיו, אבל באמת הגזמת !! חצית את כל הגבולות !! אני זוכרת עוד איך את הגבת לשקרים שכאלה, כשאת היית בצד הנפגע, בצד ששיקרו לו, איך הזדעקת. והנה את עושה את אותו הדבר בעצמך. זה לא משחק אנג'ל, זה החיים שלך, ולא רק שלך, גם של אנשים אחרים כאן בפורום וגם שלי. ובתור מישהי שבאמת מנסה לצאת מזה, אני יכולה עכשיו להבין למה חשבת כל הזמן שרימיתי בנוגע להקאות. אז יש לי חדשות בשבילך, אני לא רימיתי ואני לא מרמה ולא משקרת. אני באמת עוד 5 ימים סוגרת כבר 5 חודשים נקיים. אז זה לא יעבוד אנג'ל. אפשר לצאת מזה, אני הצלחתי למרות הכל. אז התירוץ הזה של אי אפשר, ושל מוצא אחרון הוא קשקוש. את צריכה להודות שאת פשוט לא רוצה, ובגלל זה הענין לא עובד אצלך, ואת יודעת מה, זה לא יעבוד גם אם תהיי בטיפול אצל טלי, זה לא יעבוד גם אם תהיי בטיפול אצל אלוהים בכבודו ובעצמו - כי את פשוט לא רוצה !! אם טלי היא המוצא האחרון בשבילך, אני מוכנה לפנות לך את המקום שלי, אם זה יעזור, למרות שאני לא מאמינה. אז קשה לך לקרוא את זה אני יודעת, אבל תאמיני לי היה לי יותר קשה לקרוא את ההודעה שלך, והיא עשתה לי חרא ענקי בלב. דווקא בגלל שאני כבר לא שם, ודווקא בגלל שאת השתמשת גם בי לצרכייך. השארת לי הודעות יפות נפש באיסיקיו, את חושבת שזה נחשב ? זה לא אני זה המחלה .. וכן, אני חושפת את הכל, כי את עשית את זה. אני חושפת את הכל, כי אני לא מבינה כלום, כי נמאס לי, כי אני מרגישה מנוצלת ומפגרת בגללך. כי אני מרגישה שגם כשהיו לי כוחות אחרונים ואת ידעת את זה, עדיין המשכת לנצל אותם לתועלתך, ואני הייתי מוכנה להיות שם בשבילך, גם עם המעט שהיה לי לתת, רק כדי לתת לך את החיזוקים והתמיכה לעבור עוד יום. ועכשיו אני תמהה לעצמי, אם לא שיקרת גם לגבי דברים אחרים, כמו לגבי המחלה שלך, אם זו לא היתה עוד דרך מוזרה שלך לקחת אותי ביחד איתך למקום בו את נמצאת, שהרי את יודעת כמה קשה לי להיות במקום הזה של מחלות, גסיסה ופחדי מוות, והייתי בו איתך, ולא השארתי אותך שם לבד. אז אולי גם זה שקר ? אולי בכלל לא היה ולא נברא ? אני פורשת ממך. לוקחת את היד ולוקחת אותי. אני לא שונאת אותך, אני מבינה את המקום הקשה והעצוב שאת נמצאת בו, אבל המקום הזה הוא לא בשבילי. אם יש משהו שאני לא יכולה להתמודד איתו זה שקרים, ובטח לא כשהם דרך שעוזרת להשתמש גם בי. אביב.