אביב

אביב, רק רציתי למסור ד"ש, ולאחל לך שבת שקטה ורגועה. אני כאן. טלי פרידמן

בוקר טוב... טלי, אולי את יודעת מה יהיה לגבי הילדים? בינתיים הוא לא מנסה אפילו ליצור איתם קשר... הבת מספרת לכולם שאבא עזב את הבית. הבן הגדול מתלבט... מצד אחד הוא מתגעגע ומצד שני... והבן הקטן מגמגם וצוחק בלי סוף ומנסה להרגיז ומציק לכולם. אני לא יודעת מה יהיה...גם כשבעלי היה בבית הוא דיבר נגדי כל הזמן... פעם כשהגעתי הבייתה מהרופא...הילדים שאלו אותי האם הוא נתן לי זריקה שאמות. וכשבררתי את העניין הם אמרו שכשהוא הגיע הבייתה ושמע שהלכתי לרופא הוא אמר להם שהרופא יתן לי זריקה ואני אמות. ויש עוד כל מיני סיפורים מזעזעים כאלה... את חושבת שהוא יבין אי פעם...שאסור לערב את הילדים במלחמות שלנו ?

אליאן יקרה, אני מבינה את החששות, ואת ההתלבטויות. אינני יודעת אם זה טוב לילדים או לא, עצם העובדה שהוא לא יצר קשר. נראה על פניו שהוא רק מבלבל אותם, ומפחיד אותם יותר. אני שמחה שיש להם אותך, כדמות יציבה, וברורה. זה מה שהם זקוקים עכשיו, מישהו שיהווה להם "מקום בטוח ומוגן". כשהבית שלהם "מתפרק, אבא נעלם, ולא ברור מה יהיה בהמשך, הכי טוב זה שתיהיה להם דמות משמעותית יציבה וברורה. ונראה שבכל התסבוכת הזו, את היא הדמות הזו בשבילם. אני יודעת כמה זה קשה להיות שם, להיות חזקה בשביל הכל וכולם, אבל זה חלק מהדרך, הדרך אל החופש, והדרך חזרה אל עצמך. היי חזקה! טלי פרידמן

היי טלי, תודה על הד"ש, תודה על האיחולים, השבת באמת שקטה ורגועה עד עכשיו, אם כי מלאה במחשבות, ובנסיונות להבין מה הלאה, לאן אפשר וצריך להתקדם מכאן. כן, זאת אני, רק החלטתי שהגיע הזמן להחליף את הכינוי. אני כבר לא אביב יותר. אביב היתה במקום אחר, והיום אני נמצאת במקום אחר, אז הגיע הזמן לשנות. אביב היתה כבר בפסגת העולם, כבר טעמה את החיים ונפגעה ורצתה עוד, אבל החיים קצת פלטו אותה החוצה, והיום אני סתם דמות בערפל, שמנסה לאסוף כוחות להמשיך, שמנסה לראות ולבדוק איך אפשר להמשיך, שמנסה לצפות מה יהיה איתי, האם אני אצליח לצאת מהערפל או אבלע בתוכו. שלך דמות בערפל.

זה תלויי רק בך.במה שתכניסי לראש שלך.האם את רוצה החלמה מלאה?או שמא לגשש באפלה? להחליף" שם או כינוי" לא יוסיפו לך מאום. פשוט...תחזרי לשמך המקורי...ותנסי לשכנע את אביב שזה אפשרי. הכל תלויי בנו ורק בנו בלבד. ואל תאמרי :שהעולם אכזר. דניאל

אביב שהיית ותמיד תישארי אצלי כזו, ההבדל בינינו הוא שכעת הערפל שאופף אותך מסמא את עינייך, מערפל אותן, ואינך יכולה לראות את התמונה כולה. אביב שטעמה מהחיים, ואהבה את הטעם, ורצתה עוד, ונפגעה, ונפלה וקמה ונפלה כעת שוב, היא אותה דמות בערפל שכעת מבולבלת קצת, מעורפלת קצת. אני זוכרת הכל, את הימים הטובים יותר, ואת הטובים פחות, את הכאב והגועל של התחתית, ואת האושר הגלום בנגיעה בחיים האמיתיים, במפגש עם האנושי והחם, עם ההצלחה, עם עצמך. הכל נמצא באותו מיכל, באותו אדם...בך. לרגעים, לתקופות אינך מסוגלת להבחין בכך, ולכן אני כאן. כדי להזכיר. אביב, השמש והחום השלובים בכינוי שלך לא התפוגגו, אבל עננים מכסים אותם לבינתיים... אני צופה תחזית של התבהרות העננים בהמשך... לכן האביב עדיין כאן... רק מתחבא קצת. אני כאן כדי לוודא שהוא רק מתחבא. זמנית. שלך, טלי פרידמן

היי אביב אני תמיד אומר שלרת שלב בסולם החיים זה לא כל כך רע ולפעמים אפילו רצוי ומותר אבל הירידה צריכה להיות לא סתם כך אלה בשביל לעלות שחוש שלבים למעלה ובינתיים אנו כאן מחזיקים לך אצבעות נו באמת עברנו את פרעה אז מה זה להחליף ניק בשבילנו אולי את עוד זוכרת כמה פעמים אני החלפתי אז מותר וכדאי לפעמים והכול על מנת לעלות בסולם החיים שלך יהודה פרה