לטלי פרידמן

היי טלי... קשה לי להרדם... רציתי רק לומר שלא משנה מה יהיה,אני חייבת לך תודה גדולה על הכל. אני מדביקה לכאן שיר(רק שלא יצא בכתב מראה) של משוררת שאני מאוד אוהבת,בשבילך... אני מקווה שהכל בסדר איתך ושאת מרגישה טוב. חיים חדשים/תמר זוהר שיר ------------------------------------ נטעת בי הרצון להרגיש עצמי מתוכי לפרוץ הבועה האוטיסטית ולגעת בחיים. פרצת למסכת חיי "השלמה" ולמדת אותי לראות החורים השחורים והכתמים המכסים את "השלווה הטהורה". אפשרת לי - בדרכך האמיצה והחודרנית - לפגוש באש הבוערת בתוכי ולדעת, שאת האש - איש לא יכבה ואת האהבה - דבר לא יסתיר. למדתי לפגוש באש המכלה אך גם באש האהבה. למדתי לפגוש באמת הערומה ולהתעמת, לפגוש בכאב הנורא ולהתחזק. למדתי להסכים להכיר בשדים האדומים ובמפלצות הירוקות בורקות הברקים והלהבים המחודדים: למדתי שאלו הם עצמותי - כוחותי וברגע שאני מקבלת אותם הם הופכים לכוח הנשמה והאש הפורצת מתוכם היא אש התעוזה , החכמה הפנימית והלב היודע. למדתי להביט אל האחר מתוך קבלה וחמלה ולראות הפחד שהיה לי כלפיו - מראה לפחדים שמנעתי מעצמי לבוא עמם במגע: היו אלה אנשים שהביעו חולשה ותלותיות שהפחידה אותי כי אסור היה לי להראות את חולשתי. היו אלו אנשים עם טירוף בעיניים שהפחידו אותי כי הם זעזעו את שלוות ה"בועה" והזכירו את הטירוף שאצור בתוכי. היו אלו אנשים תוקפניים שהפחידו אותי כי הם הרשו לעצמם להביע תוקפנות שלא נתתי לה אישור אישי. היום אני יכולה לקבל אותם באהבה כי למדתי לקבל את החולשה ולבקש עזרה. למדתי לשמוח בטירוף ולראות בתוקפנות חלק טבעי במעגל החיים שחייב להתנקות ולא להדחק לפינת ההדחקות למדתי לחיות. להיות. אז אני חרדה,מפוחדת ,מבולבלת,קצת קשה לי להאמין שזה קורה,אני לא יודעת מה יקרה אם זה יהיה נכון, אבל בינתיים, אני מחזיקה מעמד.כפי שאת רואה אני לא מתפרקת. נכון,אטמתי מעט את עצמי החוצה.חזרתי לדפוסי המחשבה הקודמים-בהם רק ההיגיון קיים. ואני חזקה-רק בזכות הוויתור על השינוי הפנימי שיצרתי במהלך התקופה האחרונה. אבל הפעם...דפוסי המחשבה לא כוללים את הבולמיה,ואילו האנורקסיה משמשת בשבילי כמעין "מקלט" שהכנתי מראש למצב הרע ביותר שיכול לקרות. הרבה תקווה אין לי. אבל אני חזקה...כי אני תמיד חזקה...כי אני=אני ואני לא מכירה דרך אחרת,מלבד להיות חזקה. שוב,תודה וסליחה על הכל אנג'ל.

אנג'ל, קטע מעניין ומרגש. מאיפה הוא? ועל כל מה שכתבת, בבקשה. תרגישי טוב, טלי פרידמן