מת מבושה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

10/07/2001 | 19:18 | מאת: דני

שלום אני בין המקוטלגים כ-"מתים מבושה" אני בן 34 ,מעולם לא היתה לי חברה ומעולם לא קיימתי יחסי מין. האם זה מצב פתולוגי פיסיולוגי או זה נובע ממצב משפחתי לדוגמא "אימא פולניה" או דתיה (מסורתית) קשוחה. שירתתי בצבא שירות סדיר מלא בתפקיד מעניין.אך לא הצלחתי לפתח קשרים עם נשים למרות הקרבה.לכך התווספה גם הערכה עצמית נמוכה. יש לי עבודה מכובדת,ואני לא מכוער. אני רואה צעירים המתהדרים במס' בני הזוג שהיו להם וליבי נחמץ. זוגות נישאים ואני נשאר הרחק מאחור. איך אפשר לפתור את המצוקה הקשה הזו? תודה.

10/07/2001 | 20:37 | מאת: Jacki

שמעתי פעם על ייעוץ בנושאים כאלה... מה דעתך? זה מעין ייעוץ על פיתוח קשרים, כי אם יש לך קושי ביצירת קשרים, אפשר לעבוד על זה, ואם יש לך רצון, אז זה יהיה בסדר. ואולי באמת יהיה פה מישהו שיוכל לעזור לך, כי אני בסה"כ בת 15 מה אני כבר מבינה ביצירת קשרים שכאלה הא? ובהצלחה!!!! ומי לא תרצה להיות בת זוגתך? אתה גם אינטלגנט, וגם יפה. Don't worry !

10/07/2001 | 22:46 | מאת: עינת26

דני שלום ! קראתי את ההודעה שלך וזה ממש גרם לי לנסות לחשוב על כל מיני כיוונים. . . יש לי שאלה אלייך האם החשש והפחד הזה הוא רק ליצירת קשרים עם נשים או בכלל עם אנשים ? ושאלה נוספת נסית ליצור קשרים עם בנות מהאינטרנט ? זה נראה לי יכול להיות אולי פחות מאיים. דבר נוסף הייתי ממליצה לך לחשוב עד כמה לאמא שלך יש השפעה על המצב שלך ובמידה ואתה חושב שכן אז אולי זה מה שאתה צריך תחילה לשנות אתה גר בבית או לבד?

10/07/2001 | 22:57 | מאת: אודיה

דני, לא למות לנו בבקשה, (ובוודאי לא מבושה). אמא פולניה זו לא סיבה מספקת לבושה. אין אשמים בענין הזה. אודיה

11/07/2001 | 09:54 | מאת: דני

לגקי ,עינת ואודיה. תודה על הניחומים. למות?? או לא... לא התכוונתי. האמת ,ראיתי כתבה בעיתון לפני זמן רב על אנשים כמוני ואיבחנו את זה כ"מתים מבושה". אני גר עם אימי מטעמים טכניים.ואולי לא.קשה לי להגיד. אימי כעת אישה מבוגרת (בת 76) ואין מי שיטפל בה.קשה לי לנטוש אותה לעת זקנה. אבל זו בעיה טכנית.כי אני יכול לארגן לה מטפלת,וכעת אין לה התנגדות שאני אעבור דירה. אבל את ההרס הנפשי שנגרם לי כבר אי אפשר לתקן. יתכן שאני מפחד מניצול? נאמר לי כבר שאני חושש מדי שאנשים ינצלו את תמימותי. החשש הזה נובע מניסיון מר שהיה לי כבר עם הרבה אנשים (נשים וגברים). יתכן שזה בגלל שהנשים שנפגשתי איתן היו תובעניות כבר מהפגישה הראשונה ?.אני יודע שהנורמה היא שהגבר יוזם וצריך להתאמץ (לעיתים מאמץ רב). אך אני מאבד תקווה מהר מידי כאשר אין שיתוף פעולה מהצד השני. אולי זו הבעיה?

12/07/2001 | 22:54 | מאת: Y

לדני, מסתבר כשמציצים בפורום הזה שהרבה בעיות אישיות שלנו שאנו בטוחים שרק אנחנו חווים אותם יש עוד לא מעט אנשים שחוו את אותה חוויה וזה בהחלט מרגיע והופך אותנו לכאורה לנורמלים. אני באופן אישי גם חוויתי את המין בגיל מאוחר ועד להחלטה לעשות זאת סבלתי מפחד והערכה עצמית נמוכה אני מציעה לך לא לחכות פשוט לעשות זאת אם כל מי שמסיכמה לכך רק תשמור על עצמך והשתמש באמצעי מניעה. דבר נוסף מסתבר שלענין דחית(בשני המובנים דחיה של זמן ודחיה מ..) המין יש קשר עמוק יותר שעליך לברר עם עצמך או בשיתוף עם מטפל אני בהחלט ממליצה לך. לא שאני הגעתי עדין לשלמות אבל עברתי תהליך.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית