ושוב רק הדיכאון.

שלום. אני בחורה מאוד אנרגטית שכל הזמן מוקפת בחברים ותורמת רבות מעצמי לקהילה. כגון- התנדבויות באירגונים שונים למען הקהילה וכ"... בנוסף לכל אני עוסקת בהרבה דברים ומפתחת את כשרונותיי. עד כאן הכול נראה טוב. אך הבעיה היא שאני מדוכאת. בהתחלה לא ידעתי את הסיבה שממנו נבע הדיכאון אך כרגע נראה לי שזוהי תגובה על האהבה הנכזבת שחויתי במהלך השנתיים האחרונות ואולי זהו גם עניין שנובע מכל המצב הרערוע שהתרחש בארץ בשנה האחרונה, בהתחשב בעובדה שאני גרה ממש על קו האש. ובעניין מספרם הרב של חבריי, זה דבר טוב אך הוא טיפה מפריע לי. מכיוון שאני מין "פסיכולוגית" אצל חבריי. כלומר שרע להם אז הם פונים אליי ועל ידי דיבור אנו מנסים לפתור את בעיותיהם ובסוף זה אכן עוזר. אך כשלי רע נוצר מצב שבו אין לי לאן לפנות כי לא הגיוני שאני ילך ויתלונן על מצבי בפני אותם החברים. למרות שאלו באמת חברי הטובים והשותפים לכל הדברים המשמעותיים והמרכזיים בחיי. אני נורא מדוכאת ואני לא יכולה להחזיק את זה בתוך עצמי יותר ולהמשיך להעמיד פנים שהכול נפלא, כשאני יודעת שלא. בכל אופן, מה עליי לעשות בנידון. הדבר די מפריע לתפקוד היום יומי שלי. ואני מתחילה לפחד שלאט לאט כל כוחותי יאזלו...

איגי, גם אני עד לפני שנה בערך הייתי מעין "פסיכולוגית" לכל החברות שלי, תמיד הייתי היציבה והחזקה שתמיד נמצאת שם כדי לעזור לכולם, ושהחיים שלה הם הכי נורמליים ובריאים (באה ממשפחה טובה ואוהבת, חבר ראשון קבוע למשך 6 שנים, מצטיינת באוניברסיטה וכו'). בסופו של דבר במשך זמן קצר אבא שלי נפטר, נפרדתי מהחבר שלי, התחלתי לסבול מחרדות קשות שבעקבותיהן עזבתי את הלימודים והפסקתי לתפקד, ובשנה האחרונה היוצרות התהפכו: אני כל הזמן זקוקה לעזרה אינסופית מהחברות שלי. אני רוצה להגיד לך שבתקופה הראשונה אכן היה לכמה חברות מאוד קשה לקבל את השינוי, והן ממש סירבו להכיר בעובדה שמשהו קורה לי. התאכזבתי מאוד מהתגובות שלהן. אבל עכשיו אני יכולה להגיד שבסופו של דבר החברות הבאמת טובות נמצאות שם בשבילי, גם אם לא תמיד הן מבינות - ואז ישנו גם הפורום הנהדר הזה... אז לא שחס-וחלילה אני אומרת שאת צריכה להגיע למצב נוראי כדי שחבריך ישימו לב לכך שגם את זקוקה לעזרה. אנחנו פשוט אנשים שצריכים תמיד להרגיש שליטה, ואנחנו משלמות מחיר יקר מדי על השליטה הזאת. אז עצתי היא - תתעקשי לגרום לכך שיקשיבו לך, ותשתדלי לדבר על המשבר שעברת בנושא האהבה הנכזבת, ואל תעמידי פנים. תרשי לעצמך להיות גם חלשה, כדי להיות חזקה יותר. מקווה שעזרתי קצת, נועה.

הי איגי, מבינה לליבךבכל עניין הדיכאון. אין לך מושג עד כמה... מתי שברו את ליבך? (גם כאן אני מזדהה). אודיה

איגי שלום נדמה לי שכדאי לך לפנות לעזרה מקצועית אני מכל מקום נותרתי עם השאלה למה את צריכה להראות רק את הטוב ואת הכוח שלך בהצלחה עמי