לנועה

היי קראתי את מחתבך. קודם כול הכי חשוב מה שלומך? נועה את לא חושבת שמצב כמו שלי אין סיכוי שמשהו ישתנה? אי אפשר לשנות אופי? דווקה אני לא חושבת שאני עד כדי כך מגעילה פשוט אני לא נותנת לאנשים להכיר אותי והתדמית שאני מראה כאילו כשוחה ולא מעונינת בהם להפך אני כן אבל כמו שאז סיפרתי אני מפחדת, את חושבת שבאמת הדרך הטובה לנסות לדבר? כי מה יש להפסיד? ככה את חושבת? אבל המחשבות האלה למשל משהי תדבר איתי ישר יבוא לי המחשבה בטח זה לא היה מרצון להגיד שלום רק לצאת מיד חובה, אוכשאני מדברת וזה קורא המון המון אני מרגישה אחרי זה שאני דפוקה דברתי או ש מי עכשיו יחשבו אני דפוקה? זה קשה לחיות ככה רק אם היית יכולה ממש להבין אותי, אבל אין אף אחד לא עובר את מה שאני עוברת...... תודה

היי, כן, אני באמת חושבת שאפשר לשנות. אני חושבת שמה שאת מתארת הוא מצב של מילכוד, שבו כמעט כל אינטראקציה שלך עם הסביבה מלווה במחשבות ובבדיקות בלתי נפסקות של מה לא בסדר אצלך, ואין יכולת ליצור קשר טבעי שבו תרגישי נוח. אני שוב שואלת, האם את נמצאת בטיפול פסיכולוגי או שניסית בעבר? אני חושבת שחשוב מאוד שתפני לעזרה, כי קשר עם פסיכולוגית, שבו תרגישי בטוחה, יכול להיות התחלה לפיתרון בעיותיך ולשיפור חייך. בנוסף - איך יחסייך עם המשפחה שלך?