על חרדות ועוד...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום לכולם. קראתי את המכתב המרגש שלך, אורית, ו- אני באמת שמחה בשבילך. הבנתי גם משהו- בשבועות האחרונים חוויתי תהליכים של אבל על בעלי, למרות שחשבתי שאני יכולה להיות אטומה אליהם, להסגר ולשמור הכל בבטן (תרתי משמע). היום אני מרגישה לבד ויודעת שאצטרך לחיות כך עוד זמן רב. בטיפול הצלחתי להודות לעצמי שאני באמת מתגעגעת... הייתי אצל פסיכיאטרית בגלל התקפי חרדה, אבל היא טענה שאין כדור שעונה על הצרכים שלי (אני מפחדת לקחת כדור שעלול להרדים אותי ולא אוכל לטפל בתינוק) והיא לא חשבה שכדאי לי לקחת כדורים ארוכי טווח אלא להתמודד עם הכאב. אני מודה לכם על השיתוף בפורום. זה גורם לי להרגיש קצת נורמלית. שלכם, דלית
אל תכנסי לכדורים....עם כל הציניות תני לזמן לעשות את שלו תנסי טיפול פסיכולוגי וגם תרופות מצמחים שלא ממכרים תאמיני לי זה יעבור עובדה שגם הפסיכיאטרית שלך לא רוצה לתת לך כדורים כי היא יודעת שזה יהרוס אותך הכדורים האלה הם אשליה תצאי מזה בצורה טבעית עדיף
אני לא מסכימה בכלל. הכדורים לפעמים עוזרים למצב להתאזן כדי שלאדם יהיו כוחות להכנס לטיפול פסיכולוגי ולהפיק ממנו את המיטב. במצב של סערה נפשית אי אפשר להגיע למודעות חדשה ולהיות רגוע מספיק כדי לחשוב על התהליכים. לפעמים צריך קצת עזרה חיצונית, בדיוק כמו שאם כואב הראש, לוקחים כדור. צריכים להפסיק עם המחשבה הפרימיטיבית שכדורים לטיפול בבעיות נפשיות משנות את האישיות. היום יש כדורים חדשים כמעט ללא תופעות לוואי ועם המון יתרונות. הרי הכל פעולה כימית של המוח. לדעתי לא צריך לקחת אותם בקלות ראש. יש מצבים נורמלים של אבל שחייבים לחוות ולא כדאי להסתכל עליהם כעל תגובות לא נורמליות אבל במצבים מסוימים זה פתרון טוב. אסור לשלול את זה ללא הכרות עם המצב והאדם. כל מקרה לגופו. בשביל זה יש רופאים.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
